מוחמד: איך בונים קהילה של 2 מיליארד אנשים? (פרק 1 בפודקאסט המנק״ל)
היי זה נאור,
היה לי חשוב לכתוב את כל הטקסט של הפודקאסט כאן כדי שגם כבדי שמיעה יוכלו ליהנות ממנו. אם אתם ואתן מכירים כבדי שמיעה, חשוב לי שזה יגיע אליהם גם :) זה הפרק הראשון בפודקאסט שלי על מנהלי קהילות - המנק״ל.
יש הישגים שאני לא יכול להתעלם מהם. בנייה של קהילה שחברים בה כמעט 2 מיליארד אנשים, הוא אחד מההישגים האלו. קהילה עם מעורבות גבוהה מאד שלא לומר התמסרות מוחלטת. קהילה שהחברים בה מעורבים בה לפחות 5 פעמים ביום, קהילה שבכל יום מצטרפים אליה מרצון אלפי חברים חדשים, קהילה שנפגשת פיזית אחת לשבוע לכל הפחות, קהילה שחבריה מתעוררים איתה בכל בוקר וזה הדבר הראשון שנקלט בחושים שלהם מרגע היקיצה. הפרק של היום ידבר על מנהל הקהילה מוחמד, ועל הדרך שבה בנה את דת האסלאם בראשית דרכה.
כשאמרתי 2 מיליארד אנשים, חלקיכם בטח התפתו לחשוב שאני מדבר כאן על מארק צוקרברג שבנה את הקהילות הדיגיטליות של אינסטגרם ופייסבוק, או על סטיב ג׳ובס שבנה את קהילת משתמשי האייפון שהוא הדבר הראשון שרובינו רואים כשאנחנו מתעוררים, אבל חשבתם דיגיטלי מדי ומודרני מדי. הקהילה המוסלמית שבנה מוחמד צפוייה לגדול מהר יותר ממספר המשתמשים בפייסבוק, היא מכתיבה את החוקים ביותר מ-50 מדינות בעולם ונראה שכישוריו המנהיגותיים של מוחמד מוכחים גם קרוב ל-1,500 שנים אחרי מותו.
איך מוחמד הגיע להישג הפנומנלי של כמעט 2 מיליארד חברי קהילה? אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהתבוננות ברגעים הראשונים של האסלאם. איך מוחמד בנה את הקהילה שלו בימים הראשונים שלה כשהוא היה שם לגמרי לבד? אילו צעדים הוא ביצע ב-15 השנים הראשונות לאסלאם כדי שהקהילה תכה שורשים? איך הוא שכנע את האנשים הראשונים להצטרף אליו? איך הוא גרם לאנשים לוותר על הזהות הקודמת שלהם כדי להיכנס לקהילה שלו? מהם הקשיים שהיו לו בדרך? מה הוא עשה כדי לוודא שהקהילה תמשיך לשרוד גם אחרי מותו? אני אנסה בפרק הזה לענות על השאלות האלו. בואו נתחיל.
מוחמד נולד בשנת 571 לספירה בעיר מכה שבחצי האי ערב. לא היתה לו ילדות פשוטה: אביו מת כשהיה בן 6 חודשים בלבד, ואימו אמינה נפטרה כשהיה בן 6. כך, הוא מצא את עצמו יתום בגיל צעיר ועבר אל סבא שלו מצד אביו, עבד אל מוטאלב. כשגדל קצת, הוא עבר למשמורת אצל הדוד שלו, אבו-טאלב. כשמוחמד גדל והיה צריך לרכוש מקצוע, הוא התלווה לאבו-טאלב במסעות המסחר שלו לאיזור סוריה ורכש את הכישורים הדרושים לעבודה בתחום המסחר ושינוע הסחורות ברחבי המזרח התיכון. בתור גבר צעיר הוא החל לבסס את המעמד הכלכלי שלו בתור סוחר המניע סחורות ברחבי חצי האי ערב ואיזור סוריה. עד גיל 40, מוחמד הפך להיות גבר מבוסס כלכלית, ״בורגני״ אם תרצו של המאה השביעית לספירה, שלא היה ניכר אף סימן שיתחיל איזשהי מהפיכה דתית.
מאחר ואנחנו עומדים לדבר על איך מוחמד ייסד את אחת הקהילות הדתיות הגדולות בעולם (שנייה בגודלה רק לנצרות) חשוב לדבר על הסביבה הדתית שגדל בה ועל איך היה נראה חצי האי ערב באותה התקופה. מבחינה דתית, רוב התושבים האמינו בדתות פגאניות מרובות אלילים. שלא כמו באירופה והאימפריות שצמחו בה, הערבים בחצי האי ערב היו אמנם בעלי מוצא אתני משותף ושפה משותפת, אבל לא היתה מסגרת מדינית מאורגנת ומסודרת אחת שאיגדה אותם והיה ניתן להצביע עליה. השבטים היו גורם הרבה יותר משמעותי להגנה על חיי הפרט ורווחתו מאשר מדינה אחת כפי שאנחנו מכירים ממקומות אחרים בעולם העתיק כמו האימפריה הרומית.
מבחינה דתית, אפשר היה למצוא גם נוצרים ויהודים בחצי האי ערב. הקהילה הנוצרית היתה אמנם צעירה וקטנה אבל בהחלט נוכחת, ומספר שבטים בחצי האי ערב כבר היו נוצרים באותן השנים. גם שבטים יהודים התגוררו בחצי האי ערב ומוחמד הכיר את הדת היהודית ומנהגיה. הם אמנם היו קטנים במספרים אבל מוחמד לא פעל בתוך ואקום - דתות אחרות ומונותאיסטיות כבר היו.
הי סירי מה דת מונותאיסטית?
דת מונותאיסטית היא דת המניחה את קיומו של אל אחד ויחיד. בין הדתות האלו אפשר למצוא את הנצרות, האסלאם, היהדות וכן את הדת הבאהאית והדרוזית.
זה היה הרקע הדתי המקומי שנחשף אליו מוחמד. האסלאם יספוג בהמשך המון השפעות מהיהדות ומהנצרות, כמו למשל ההכרה בנביאי היהדות והנצרות כנביאים באסלאם (משה למשל) ומנהגים כגון הצום שמזכיר מאד את יום הכיפורים, הצדקה שהיא ערך עליון בנצרות וכמובן האמונה באל אחד.
נמשיך לקורות חייו של מוחמד. בגיל 25 התחתן מוחמד, עם אישה שמבוגרת ממנו ב-15 שנה, חדיג׳ה. היא היתה אישה עשירה ומבוססת שמשפחתה עסקה במסחר. חבל החיג׳אז שבו נמצאת העיר מכה ממוקם גיאוגרפית כגשר שבין המזרח הרחוק, הודו וסין, לבין אגן הים התיכון וסוריה, ומשפחתה של חדיג׳ה אבטחה שיירות אספקה שעוברות באיזור. למוחמד ולחדיג׳ה כנראה היה הרבה לדבר עליו במשותף, שכן המקצוע שלהם היה דומה. מסחר.
עד כאן החיים של מוחמד.
אחד המנהגים שהיו מאד שגורים באותה התקופה, היה מנהג מדיטטיבי משהו שנקרא תחנות׳, שבו גברים נהגו להתבודד בהרים, היכן ששקט לגמרי ואפשר להיות לגמרי לבד, כדי לחשוב ולתהות על החטאים שלהם ולערוך סוג של חשבון נפש. כשהיה בן 40, בשנת 610 לספירה, מוחמד התבודד במערה שנמצאת בג׳בל א-נור (הר האש) ולפי המסורת המוסלמית שמופיעה בקוראן, שם נגלה לו המלאך ג׳יבריל והטיל עליו את השליחות.
זה היה הרגע שבו הוטלה על מוחמד המשימה להקים קהילה. הקהילה המוסלמית. אבל איך מוחמד יתחיל לבנות קהילה? מי יאמין לו? הרי בקלות גדולה כל כך אפשר לחשוב שהוא בחור מבוגר ותמהוני שהתבודד בהר ובטוח עכשיו שהוא שליח האל. ומה יקרה אם הוא יאיים על הסדר הקיים בעיר מכה, עיר משגשגת מבחינה כלכלית עם עבודת אלילים עניפה ורווחית, ברור שהוא יקים עליו המון המון שונאים. איך מגייסים את האנשים הראשונים לקהילה שלך? איזה סיכונים צריך לקחת כאן? ואיך להפחית אותם?
מוחמד החליט ללכת על הצד הבטוח, ולפני שניסה לשכנע את כל העיר מכה בהתגלות שחווה, הוא התחיל בלשכנע את אישתו. חדיג׳ה היתה האדם הראשון ששמע את סיפור ההתגלות והיא לא חשבה פעמיים והאמינה למוחמד מיד. זה נראה כמו צעד קטן, אבל זו היתה נקודה ממש חשובה בחיי הקהילה המוסלמית, זה היה הרגע שבו הוכפל מספר המוסלמים בעולם מ-1 ל-2.
אחרי ששכנע את אישתו, הוא פנה לקרובי המשפחה שלו, בינהם אבו טאלב שהתאסלם גם הוא. לא כולם האמינו למוחמד, אבל היו כמה קבוצות של מתאסלמים ראשונים שהוא כן הצליח לרתום לדת החדשה. קודם כל קולגות מהעבודה, צעירים שעבדו בעולם המסחר אליו השתייך מוחמד. עוד תת קהילה שהתגייסה היו אחים צעירים יותר בשבט של מוחמד שלא זכו לבכורה להנהיג אותו מאחר ולא היו הבנים הבכורים, מעין היררכיה לא משתלמת של התקופה שמוחמד ניצל לטובתו, ועוד מספר זרים שהיו חסרי מעמד ויכלו לעלות בשרשרת ההיררכית אם רק היו מתאסלמים.
אחרי ששיכנע את אישתו ובני משפחתו, מוחמד התחיל לשאת נאומים בפני כמה מתושבי מכה. לא כולם השתכנעו. תנסו רגע להיכנס רגע לסנדליו של מוחמד, בגיל 40, כשתוחלת החיים הממוצעת בעולם היא 45, מתחילים לשכנע איש איש, אדם אדם, בכך שמלאך התגלה אליכם בטיול בהרים שיצאתם אליו לאחרונה ולשכנע אותם להצטרף לדת חדשה שאתם עדיין לא סגורים על עקרונותיה. כל זה, כשבעיר שאתם מטיפים בה לדת חדשה לחלוטין לא מתקיים משטר דמוקרטי מערבי ונאור שדוגל בחופש הביטוי, אלא שבט עם דת פגאנית מבוססת שאתם יוצאים נגד אחד מעיקריה - האמונה במספר אלילים.
בשנים הראשונות לאסלאם, בין 610 עד 620, מוחמד בנה את הגרעין הראשוני והחזק של המאמינים בדת המוסלמית. אנשים שהם לגמרי איתו. שהם החלק מהקהילה שלו. קהילה זה לא משהו שמקימים לבד, וזה לא משהו שמקימים מהר, ואת זה מוחמד הבין. כדי שהקהילה תתפקד, צריך שיהיה לה גרעין חזק ואיכותי שמחוייב מאד לכל מה שקורה בקהילה הזו, שיתלהב ממנה. שלא ינטוש אותה ברגעים הקשים. לא כולם האמינו למוחמד וחלק מתושבי מכה אפילו כעס עליו מאד. אבל מי שכן האמין לו, הצטרף לעדת המאמינים של מוחמד שנקראה ״צחאבה״ (מלשון המילה חבר בערבית). ומכאן הקהילה המוסלמית צמחה במהירות שיא והגיע למיליוני אנשים בתוך שניות והשתלטה על העולם… אז זהו, שלא.
מכאן הקהילה המוסלמית לא צמחה במהירות שיא. מוחמד בילה עוד יותר מ-10 שנים, בלשכנע עוד אדם ועוד אדם להצטרף לדת החדשה שהוא מקים. הוא ערך נאומים. ערך כנסים. שייף את דף המסרים שלו. ואסף אדם אחר אדם במשך עשור בקצב של בודדים ולכל היותר עשרות בשנה.
חישבו רק כמה פעמים את התייאשתם מרעיון שלכם, והחלטתם שהוא גרוע או ״לא תופס״ אחרי זמן קצר. מוחמד לא התייאש מכך שהרעיון שלו לא ״ויראלי״. לבנה אחר לבנה, הוא בנה את הקהילה הראשונית של האסלאם.
תראו כמה אפשר ללמוד ממוחמד על בניית קהילה, הרבה לפני שבכלל מתעמקים במשנה הדתית שלו. הוא קודם כל שכנע את מי שקרוב אליו, אחר כך הוא הקדיש עשור לבניית גרעין חזק של חברי קהילה מחוייבים ושכנע אותם אחד אחד להצטרף. כדי לרתום עוד אנשים לקהילה שלו הוא זיהה אוכלוסיות עם אינטרס להיות חברים בקהילה שתועיל להם, ובחר את החלשים יותר בשבט ובחברה כדי שבאמצעות הקהילה שלו יוכלו לשדרג את מעמדם. כל זה עוד לפני שאמרנו מילה אחת על הדת המוסלמית.
במשך 12 שנים, מוחמד הטיף בעיר מכה. ניסה לגייס עוד ועוד מאמינים לדת החדשה. אבל הוא לא חי בתוך ואקום והיו הרבה אנשים שלא ממש אהבו את הקהילה החדשה שמוחמד מנסה לייסד. אבל למוחמד היה מזל, שכן הדוד שלו, אבו טאליב, היה מקובל על ידי הנהגת העיר מכה, והגן עליו מול שליטי העיר שלא ממש אהבו את התנועה המרדנית החדשה שאיימה על הביזנס שלהם, שכלל לא רק מסחר אלא גם תיירות, עם מונומנט מסקרן שהביא למכה הרבה מאמיני דתות פגאניות, מעין מבנה מרובע, עם אבן שחורה ומסתורית בתוכו שיש הטוענים שהגיעה מהחלל החיצון, המבנה הזה הוא הכעבה הידועה. שם עולי הרגל סגדו להרבה אלילים, לאחד מן האלילים היה שם שמוכר לכולנו: אללה.
בשנת 619 לספירה דודו של מוחמד מת, וההגנה אליה זכה מול אנשי העיר מכה, החלה להתערער. מאז, התחילה הדרדרות מהירה ביחסים שבין מאמיני הדת הטרייה לבין אנשי מכה. המצב הלך והחמיר, ומוסלמים החלו להיות נרדפים של ממש בעיר מכה. איפושהו בשנת 622 לספירה, מוחמד קיבל את ההחלטה לעזוב את העיר. הוא העריך שהמקום נהייה מסוכן מדי בשבילו. לפי המסורת המוסלמית, מוחמד קיבל על כך הכוונה אלוהית, לפי מקורות אחרים הגיעה אל מוחמד שמועה שינסו להתנקש בו ולכן הוא, ביחד עם מספר מצומצם של מאמינים, החליטו לעזוב את מכה ולהגר לעיר ית׳רב, שהיום נקראת אל-מדינה. (״העיר״ בתרגום חופשי).
עובדה מגניבה:
תאריך המעבר של מוחמד לעיר ית׳רב, שמאז נקראת אל-מדינה, נקבע כתאריך שממנו מתחיל מניין השנים באסלאם. הלוח המוסלמי, שנקראה גם הלוח ההיג׳רי מבוסס על הקפות הירח את כדור הארץ. בלוח השנה המוסלמי לא נהוג לעבר חודשים, ולכן השנה המוסלמית היא קצת יותר קצרה מהשנה בלוחות שנה מבוססי שמש. נכון לפברואר 2022, הצטבר פער של 43 שנים בין לוח השנה הגריגוריאני לבין לוח השנה המוסלמי, בעוד על פי לוח השנה המוסלמית חלפו כ-1442.53 להג'רה, בגרגוריאני עברו 1399 שנים, 6 חודשים ו־24 ימים. הכל נכון ביחס תאריך הקלטת הפרק הזה.
זמן קצר לאחר שמוחמד התבסס בעיר מדינה, הוא הבין שכדי להקים קהילה שתשרוד לפרק זמן ארוך, הוא צריך סוג של כתב התחייבות. הצעד הראשון שלו, לאחר שעבר לעיר מדינה, לא היה רק לבנות צבא, או להתעמק בנבכי הדת החדשה ועקרונותיה. הדבר הראשון שעשה מוחמד הוא לכתוב מסמך שנקרא ״עהד אל-אמה״, חוזה האומה.
בתוך המסמך הזה הכריז מוחמד על עקרונות הדת החדשה. קודם כל, הוא הבטיח לסיים כל סכסוך בין שבטים ערביים, באמצעות הקהילה החדשה: הוא הסביר במסמך ששני מוסלמים לא יכולים להילחם זה בזה שכן הם אחים. המסמך סימן גם אוייב משותף: עובדי אלילים. אלו הוכרזו ככאלו שיש להילחם בהם ובהדרגה הקהילה המוסלמית איסלמה בכוח הזרוע את תושבי חצי האי ערב. מוחמד התייחס גם ליהודים. היהודים היו מונותאיסטים, האמינו באל אחד, ולכן הם לא נחשבו כופרים כמו עובדי האלילים, ולכן הובטח להם יחס ראוי, כפי מוסלמים, בתנאי שלא יתנכלו לקהילה המוסלמית.
תראו איזה מהלך עושה כאן מוחמד. הוא מבין שהוא כבר בן 50, ואם הוא רוצה שהדת שלו תשרוד לאורך זמן הוא חייב לבסס קהילה. אז הדבר הראשון שהוא עושה זה לדאוג לתשתית פיזית, מקום שבו כולם מוסלמים - העיר מדינה, והוא כותב את המסמך המכונן. זה שמחבר בין אנשים ברמה הערכית. המסמך הזה הוא דוגמא למסמך אופטימי מאד, הוא מציג חזון שבו אין עוד מלחמות בין שבטים ערבים. גם היום כשבונים קהילה, ואפילו כל ארגון שמכבד את עצמו, דואג לדבר על ה-Vision, החזון, לאן רוצים לקחת את הספינה. ולמוחמד יש מסר רדיקלי של שלום לחצי האי הערב. כל עוד אתם מוסלמים.
תראו כמה המצב האסטרטגי של הקהילה הצעירה תחת הנהגת מוחמד השתפר: מאז ההיג׳רה יש לקהילה מיקום שמזוהה איתה, שבו מאמיניה מהוים רוב, ויש להם חזון משותף, שפה משותפת לגבי איך צריך להיראות העתיד. ולא פחות חשוב מזה, לקהילה הזו יש גם אוייב מוגדר.
אחרי שאיחד את השורות, מוחמד היה חייב לדאוג לרווחה של הקהילה המוסלמית הצעירה. אוסף של אנשים שנותקו ממקום מגוריהם המקורי ומהתנאים והרווחה אליהם התרגלו. מוחמד הבין שכדי לממש את השליחות שלו, הוא חייב לדאוג לתנאי הבסיס של הקהילה: מזון ורווחה.
זוכרים שמוחמד בא מרקע של מסחר? משם כנראה הגיע לראשו של מוחמד כיצד להשביע את הקהילה החדשה. הפעולות הצבאיות הראשונות של המוסלמים החדשים היו לפשוט על שיירות המסחר של שבט קורייש העשיר מהעיר מכה. היה לזה גם צידוק מוסרי: שבט קורייש השתלט על קרקעות ורכוש של המוסלמים שהיגרו ביחד עם מוחמד לעיר אל-מדינה. ככה, מוחמד הצליח למנוע רעב אמיתי בעיר אל-מדינה. קהילה חייבת להיות שבעה כדי להתקיים. אבל זה לא הספיק לו, הוא חלם גדול יותר.
בשנת 624 לספירה, שנתיים לאחר ההיג׳רה, התקבל דיווח מודיעיני בעיר אל מדינה: שיירה ענקית של סחורות ,תגיע מסוריה למכה. השיירה היתה עמוסה בסחורות יקרות, במזון רב, בגמלים ובסוסים ומוחמד הבין את גודל השעה וההזדמנות שנפלה בחלקו: הקהילה המוסלמית הצומחת בעיר אל-מדינה, היתה נתונה באיום תמידי לרעב ולמחסור. גם משאבים שדרושים לה להתקיים היו בחסר. כמנהיג הקהילה הוא היה יכול לדבר על חוזה, על אמנה, על הערכה הדדית, ערבות ומחוייבות לאל - אך אם הוא לא היה יכול להזין אותם, אם הקהילה המוסלמית הצעירה היתה על סף רעב, אם לא היה תקציב לרכוש כלי נשק והגנה, גם המנהיגות של מוחמד היתה מתערערת. לכן, מוחמד פצח בהכנות לקראת הגעת השיירה בסתיו.
בשלהי שנת 624, יצא מוחמד עם 300 מאמינים לתקוף את השיירה שחזרה למכה מסוריה. מוחמד ידע שאם השיירה שלו, זה יהיה ניצחון פסיכולוגי ענק על העיר מכה. הסוחרים שלה יהיו ריקים מסחורות והוא יוכל לבסס את מעמדו האיזורי ואת ההרתעה מכוחותיו. מנהיג השיירה, אבו סופיאן, בן העיר מכה, קיבל ידיעות על הכוונות של מוחמד. כשהתקרב לכיוון העיר מכה, הוא עצר את השיירה, שלח שליח על גמל מהיר לעיר מכה, והזעיק כוח עזרה. כך הוא הצליח להביא קרוב ל-1,000 לוחמים שיאבטחו את השיירה שלו.
בואו נבין את סדרי הכוחות:
בצד המוסלמי, למוחמד היו 313 לוחמים, שבעים גמלים וכמה סוסים. מולם עמדו כ-1,000 לוחמים מהעיר מכה עם מאות גמלים. הקרב עצמו התרחש בעמק בדר, איזור שהיה משופע בבארות ולכן היווה תחנת עצירה מושלמת לשיירות גדולות. מוחמד הקים מגדל תצפית בעזרת כפות תמרים, שעד היום מהוות את הסמל של היישוב באדר, והורה ללוחמים שלו להילחם בבני העיר מכה בקרב פנים אל פנים. בתוך שעות ספורות, ולמרות שהמוסלמים היו בנחיתות מספרית משמעותית, החלו לגבור הכוחות המוסלמיים על חייליה של העיר מכה. .בקרב חייליו של מוחמד היו 14 הרוגים, אך בקרב שבט קורייש המצב היה גרוע בהרבה, עם 70 הרוגים ועוד 70 שבויים. המוסלמים שנהרגו נקברו במקום, ועד היום מדובר במוקד עלייה לרגל למתפללים מוסלמים.
קרב בדר נחשב עד היום כסמל מוסלמי, ונחשב לניצחון הצבאי המוסלמי הראשון ולאחד מאירועי המלחמה המפורסמים בהיסטוריית האסלאם. בעקבות הקרב, זכה מוחמד בשלל רב: כ50,000 מטבעות זהב, סחורות ועשרות גמלים. מוחמד הבין שהוא צריך לתגמל את חברי הקהילה שלו, וחילק את השלל לפי עיקרון שיוויוני. כל משתתפי הקרב, גם אלו שהיו בחלקים האחוריים וגיבו את הלוחמים בחזית, קבלו חלוקה שווה בשלל. מאה וחמישים גמלים, עשרה סוסים, כלי נשק וציוד רב חולקו שווה בשווה.
המושג קרב באדר השתרש כל כך בתרבות המוסלמית, עד כדי כך שהמצרים שאבו ממנו השראה במתן השם למבצע שפתח את מלחמת יום הכיפורים. המצרים קראו למבצע ״- מבצע באדר״. התאריך המקובל לציון קרב באדר הוא השישי באקטובר שנת 624,תאריך שבו צבא הנביא מוחמד הביס את שבט קורייש. גם מלחמת יום הכיפורים, נפתחה בשישי באוקטובר, וה-6 באוקטובר הוא עד היום שמו של אחד הגשרים החשובים ביותר בקהיר.
הקרב היה אחת מנקודות המפנה החשובות בקהילה המוסלמית. עד אותו הקרב, מוחמד היה מוקצה מחמת המיאוס בעיר מכה. הוא נחשב לגבר מבוגר, הזוי, עם רעיון מהפכני ולא רצוי בעיר מכה. הוא הועזב מהעיר מכה עם קובץ הזויים קטן, כשאיום על חייו בקושי הצליח לגייס מאמינים חדשים לרעיון האיסלאמי החדש שלו, והתקשה כל כך לבסס את הדת החדשה. אך ברגע שהגיע הניצחון הצבאי והשלל, השמועה פרסה כנפיים ושבטים מקומיים רבים החלו להתאסלם: הם הבינו שמי שעם מוחמד מוגן, בטוח, ושעדיף להם להיות בצד הנכון. לפי האמנה של מוחמד, מי שמוסלמי יזכה בוודאות להגנה וריבים בין מוסלמים אינם אפשרייים.
בשנים שאחרי הקרב היו עוד סדרת קרבות בין המוסלמים לתושבי מכה, פעם המוסלמים גברו ופעם תושבי מכה אבל המאזן החדש היה ברור: מוחמד הצליח לבסס קהילה דתית חדשה לגמרי ועם עוצמה צבאית לא מבוטלת. אחד הדברים שמוחמד הבין הוא שקהילה זקוקה לטקסים, ולמנהגים, והוא הכיר את מנהג עבודת האלילים שהיה נפוץ במכה היטב. בשנת 629 לספירה הוא נכנס למכה עם 2,000 חיילים ובפעם הראשונה הקיף את הכעבה 7 פעמים, נגע במקלו באבן השחורה והמסתורית שבחלק המזרחי של הכעבה ואמר לראשונה את השוהדא, ״אין עוד אלוהים מלבד אללה״ - מוחמד התנהג בנימוס לתושבי העיר, מה שהוריד את ההתנגדות אליו. שנה מאוחר יותר כבש מוחמד עם צבא המאמינים שלו את העיר מכה ואז, סופסוף, החזון שלו התגשם. בפעם הראשונה נבנתה מסגרת מדינית אחת שתושביה המוסלמים של חצי האי ערב היו יכולים להשתייך אליה ולהזדהות איתה. סופסוף היתה לקהילה המוסלמית רווחה כלכלית, אתר תפילה, מנהגים, ומכאן, ורק כאשר קהילת הליבה של האסלאם מנתה כמה אלפי משולהבים, מוחמד פנה למלאכת הפצת הקהילה.
הוא שלח עשרות שליחים לשבטים באיזור ש״הציעו״ ואני אומר את זה באנדרסטייטמנט, להצטרף לאסלאם תמורת תשלום מס צדקה שיביא להגנה עליהם. בתוך זמן קצר הצטרפו עשרות שבטים לאומה המוסלמית שזה עתה נבנתה.
מוחמד השתמש במאמינים האדוקים ביותר שלו כדי שיעמדו בראש המשלחות האלו, ואלו הבינו היטב כיצד לאסלם את השבטים החדשים: הם ניצלו את הבהלה שהיתה והפחד, וכן את הואקום שנוצר בהגנה על השבטים הללו. ההבטחה של האסלאם היתה טובה מדי, ובאופן התחלתי לא דרשה הרבה. בניגוד לדת היהודית, תהליך ההתאסלמות הוא קצר.
עובדה מגניבה:
כדי להפוך להיות מוסלמי מה שאתם צריכים לעשות זה להצהיר שאין עוד אלוהים מלבד אללה ושמוחמד הוא שליחו האחרון, להתכוון לזה באמת ולעשות את זה בפני שני עדים. ביהדות התהליך יכול לקחת חודשים אם לא שנים, נוסחה השבועה הוא : לה אלה אילה אללה ומוחמד רוסול אלא.
בישראל כמו בישראל זה קצת יותר מורכב, אדם שרוצה להתאסלם צריך להגיע לבית הדין השרעי הקרוב לביתו ולהצהיר בפני הקאדי את השוהאדה. לאחר מכן הוא או היא יקבלו תעודה שהתאסלמו מטעם מדינת ישראל.
בשנת 632 מת הנביא מוחמד. הוא השאיר אחריו קהילה דתית, שבמאות השנים שעברו גדלה לכמעט 2 מיליארד בני אדם. שהותירה מורשת עצומה על העולם. שדיניה הדתיים מכתיבים את חוקיהן של יותר מ-50 מדינות בעולם. הוא גרם לשפה הערבית להיות שפת התפילה של כלל המוסלמים, גם אם מעולם לא פגשו ערבי בחייהן וגם אם אינם יודעים את משמעות המילים. את כל זה עשה מוחמד ב-23 שנים. 23 שנים בהן הוא ראה חזון כל כך עצום וארוך טווח לקהילה שלי.
לאחר מותו של מוחמד, ובהיעדר המנהיגות הברורה, חל אחד הפיצולים המשמעותיים באסלאם, סכסוך שאנחנו מכירים עד היום בין השיעים שמאמינים שבן דודו של מוחמד, עאלי, היה אמור להיות יורשו, ובין הסונים שמאמינים שלא הוגדר יורש ברור למנהיגות הקהילה שבפועל הגיעה לחליף אבו בכר שהחליף את מוחמד במנהיגות האזרחית, המדינית והצבאית. עם הסכסוך או בלעדיו, האסלאם המשיך להתפשט ולהתעצב. הוא הגיע לכל פינה בעולם מאז. יסודות הקהילה שבנה מוחמד היו מספיק חזקים כדי שיצמיחו את הקהילה הדתית השנייה בגודלה בכדור הארץ, ששניים מכל שבעה מתושביו של כדור הארץ חברים בה.
כמה אפשר ללמוד ממוחמד על ניהול קהילות. אני רוצה לסכם את הנקודות החשובות, דברים שגם שאתם יכולים לקחת לקהילות שאתם ואתן בונים. יש כמובן הרבה דברים אבל הנה שלושה.
להתפשט אבל לאט: מוחמד לא מיהר ולקח לו כמעט עשור לגבש את הקהילה הראשונית והנאמנה ביותר שתלך איתו באש, ובמים. כל כך הרבה מנהלי קהילה שאני רואה היום מרגישים לא מרוצים מקצב ההתקדמות שלהם אם אחרי שנה של פעילות אין להם אלפי חברי קהילה. למוחמד היו בקושי כמה עשרות אחרי שנה. ופחות ממאות אחרי 5 שנים. אבל הוא לא נשבר. לא אחרי שנה. לא אחרי 5 ולא אחרי 10. ואת כל זה הוא עשה כשהוא כבר לא בחור צעיר במיוחד. את המנגנון של התפשטות איטית, שהופכת להתפשטות מהירה נמצא עוד הרבה פעמים בהיסטוריה ואפילו בהיסטוריה המודרנית מאד, ואני מזמין אתכם לחלק בו אסקור את ימיה הראשונים של פייסבוק שבה נבנתה הקהילה באותה השיטה בדיוק.
משתלם להיות בקהילה: מוחמד נתן את החזון לקהילה שלו אבל הרבה מעבר לזה הוא זיהה מי ירצה להצטרף אליו ואיך הצטרפות לקהילה תשפר דרמטית את מצבו. הוא היה מודע לזה שבנים לא בכורים לא יהנו מהירושה והממון של משפחתם. הוא היה מודע לחלקים החלשים בשבט שחיפשו דרך לשדרג את מעמדם. הוא הבין איך לספק את המחסור במזון ותנאי קיום בסיסיים לקהילה החדשה שלו והוא הבין את החוזק של ההבטחה לשמור על הביטחון של שבטים במדבר ללא כל הגנה מרכזית. הוא הבין שאנשים לא יצטרפו אליו רק בגלל הכריזמה, אבל בגלל שחברות בקהילה משתלמת. גם כשהקהילה זכתה בשלל בשל פשיטות הוא הקפיד לחלק הכל בצורה הוגנת - כדי שיהיה משתלם להיות חברים בקהילה.
הוא יצר לקהילה מקומות מפגש: מוחמד חנך את המסגד הראשון, הוא היגר לעיר אל מדינה שבה בפעם הראשונה היתה קהילה מוסלמית מספיק דומיננטית ומרכז שליטה ראשון והוא הגדיר את הכעבה כמקום קדוש. מוחמד ידע שקהילה חייבת מיקומים פיזיים כדי להתבסס.
מוחמד הוא אחד ממנהלי הקהילות שהכי הרשימו אותי, שכן המחוייבות שדרושה כדי להיות מוסלמי היא גדולה והיא בכל זאת משגשגת כל כך הרבה שנים אחרי שנוצרה ובמספרים עצומים, בקהילה שקיימת בכל יבשת בכדור הארץ. לכל מנהל או מנהלת קהילה יש מה ללמוד מהטכניקות שלו גם כמעט 1,500 שנה אחרי.
אני נאור נרקיס וזה היה עוד פרק בהיה היה מנהלי קהילה, בפרק הבא נלך עוד כמה אלפי שנים אחורה, ואספר את הסיפור של התקופה שנחשבת בעיני אנתרופולוגים כתאריך היצירה של הקהילות הקדומות ביותר. עד אני מזמין אתכם להצטרף לקהילה שלנו בפייסבוק שנקראת ״התוכניסטים״ מלשון המילה ״תוכן״ ולשתף איתי את המחשבות שלכם והתגובות שלכם. אני קורא כל פוסט ופוסט שאתם כותבים בעניין רב וגם מגיב באופן אישי למה שאתם ואתן כותבים לי. רשימת המקורות מופיעה באתר האינטרנט שלי, ושם אפשר למצוא גם את כל הטקסט של הפודקאסט למקרה שאתם מכירים כבדי שמיעה שאתם רוצים לחשוף אותם לפודקאסט. אני רוצה להודות לעורך הסאונד אורי בן דור, לסאונדמן טל אלפקס, לאולפני פרוקאסט של אור אליעז ולמנהלת הקהילות מיכל רוקר.
נתראה בפרק הבא ואל תשכחו לדרג אותנו 5 כוכבים בספוטיפיי אם אהבתם.ן.