אחלה בחירה

מהו לייפסטייל ביזנס?

עודכן ב: יונ 15

לא כל צורות העבודה והחיים נופלות לקטיגוריה של להיות פרילנסרים או שכירים.


המשמעות של בעלות על לייפסטייל ביזנס, היא עסק שהוא למעשה גם סגנון החיים המועדף עליכם וגם בדיוק מה שאתם אוהבים לעשות, בשילוב כמה מאפיינים הקשורים ביכולת לצמוח כלכלית ללא גידול בכמות העובדים. לדעתי, האנשים שחיים ברווחה הגבוהה ביותר במאה ה-21 מכל הבחינות הם אנשים שיש להם לייפסטייל ביזנס, שהיא צורת עבודה שונה לטעמי מפרילנס או שכיר. יש שלוש שאלות שתהיה לך תשובה עליהן בסוף המאמר:

א. מהו מודל החיים הלייפסטייל-ביזנסי?

ב. במה זה שונה מלהיות פרילנסר או לעבוד כשכיר בחברה שאני מרוצה ממנה?

ג. מדוע השקעה בתוכן היא הכרחית כדי להשיג סגנון חיים כזה?


א.נשים שיש להם לייפסטייל ביזנס עובדים לרוב לפי העקרונות האלו:

  • הבעלים הוא העובד הרשמי היחיד בעסק: אנשים שיש להם לייפסטייל ביזנס בדרך כלל לא מעסיקים אנשים אחרים. הם יכולים להזמין המון שירותים בפרילנס, להעסיק א.נשים למיקרו עבודות ולהפנות עבודות למכרים שלהם, אך הם בדרך כלל לא יעסיקו א.נשים אחרים. למה? כי התעסקות בעובדים היא בשבילם טרחה, התעסקות שמורידה מאיכות החיים.

  • אין שום כוונה לאקזיט: לייפסטייל ביזנס לא נולד כדי להימכר. הבעלים שלו מסתכל על העסק הזה כבייבי שלו, כמשהו כיפי שנותן לו משמעות לחיים, עניין, כיף ואפילו מילים קיצוניות יותר כמו ״תענוג״, ״תשוקה״ או ״אושר״, מילים אשר עבור 80% מהאוכלוסייה העובדת במעמד שכיר, נראה די הזוי לתאר במילים כאלו את העבודה והקריירה גם אם הם בחלק המרוצה.

  • רווחים גבוהים לפחות פי 5 מהשכר הממוצע במשק בו העסק פועל: הבעלים של לייפסטייל ביזנס חי ברווחה כלכלית גדולה, אך הוא ברוב המקרים לא עשיר מופלג, אם כי גם מצב כזה ייתכן. בישראל, הייתי מותח את הגבול בהכנסות ללייפסטייל ביזנס לבין 60,000 שקלים בחודש בקצה התחתון ובגבול העליון - קשה לי לשים גבול. כאשר ההכנסות נמוכות משמעותית ואדם מתעסק בהישרדותו הכלכלית, הרבה יותר קשה להתעסק בהנאה.

  • חירות מוחלטת: הבעלים של עסק לייפסטייל קם.ה בבוקר ועושה בדיוק מה שהוא רוצה. הוא משתמש במשאבים שלו ובכסף שהוא מכניס כדי להגדיל ולטפח את העסק באופן מתמיד. מעט מאד אירועים בלו״ז מאיימים על החופש שלו לבצע דברים. בעלי עסק לייפסטייל לא מחפשים להתרווח כל היום בחופשות בתאילנד, ולא מנצלים את החירות לבטלה, אלא להשקעה והעמקה בתחום העיסוק שהם כל כך אוהבים ויצירת תוכן לגביו.

למה להיות פרילנסר זה לא ״לייפסטייל ביזנס״?

תמיד צבט לי בלב כאשר מישהו ניסה לכנות אותי ״פרילנסר״. לא כי זה משהו להתבייש בו, אלא כי יש הבדל עצום בין החיים של פרילנסר לחיים שלי. למרות שיש המון תחומים בהם זה יכול להיראות דומה (כמו עבודה בשעות גמישות ומכל מקום, היעדר עובדים וחירות יומיומית גדולה) יש מספר הבדלים מהותיים:

  • פרילנסר מקדם אדם אחר, בעל לייפסטייל ביזנס מקדם גם את עצמו: פרילנסר לוקח עבודות בקבלנות ועוזר לאנשים אחרים, בעלי לייפסטייל ביזנס נבונים (או נבונות) יודעים גם לעזור למי שמזמין מהם שירות, וגם לעזור לעצמם בכך. לדוגמא, כאשר מזמינים מבעל לייפסטייל ביזנס הרצאה, הוא מקדם בכך את המובילות שלו בתור מרצה ומביא לנכסיו הדיגיטליים עוקבים נוספים. אם חברה גדולה משתמשת במובילות החברתית שלו כדי לפרסם באתר או בקהילה שלו תוכן, הוא גם יקבל תשלום ראוי וגם ימשוך חברי קהילה חדשים. כלומר - כל כניסה של כסף מתורגמת לחיזוק הלייפסטייל ביזנס ולא ליניקת אנרגיה.

  • מוצרים דיגיטליים לעומת מכירת שעות: בעלי לייפסטייל ביזנס מתמקדים בלכתוב ספרים, לייצר מוצרים דיגיטליים שאפשר לקנות בכל רגע נתון – בעוד פרילנסרים מנסים למכור את השעות שלהם בכמה שיותר כסף. הבדל עצום שמשפיע על מידת החירות וכמות הכסף שאפשר להרוויח. בעלי לייפסטייל ביזנס מסוגלים לעשות ״Scale״, מושג מעולם הסטארטאפים שאומר שניתן לגדול משמעותית בהכנסות מבלי להגדיל את כמות העובדים או השעות המושקעות משמעותית.

  • הכנסות גבוהות יותר - קאצ׳ינג קאצ׳ינג: כמובן שיש מקרי קיצון, כמו בשלבים הראשונים של לייפסטייל ביזנס, אך בדרך כלל בעלי לייפסטייל ביזנס ירוויחו הרבה יותר מאשר פרילנסרים. למה? כי הם יכולים למכור המון מוצרים ולייצר מוצרים שנובעים ממובילות דעת הקהל שלהם. לבעלי לייפסטייל ביזנס יש סל מוצרים רחב יותר מאשר לפרילנסר בדרך כלל ואפיקי ההכנסה שלהם מגוונים.

  • ייצור מסיבי של תוכן: פרילנסר יכול לחיות מעולה מעבודות מפה לאוזן אשר מגיעות אליו מתוקף מקצוענותו. אך בעלי לייפסטייל ביזנס לא מסתמכים רק על המלצות, אלא פועלים באופן אקטיבי כדי לייצר תוכן, משתתפים בתכניות טלוויזיה, מתראיינים לפודקאסטים, מדברים על הדרך בה הם עושים דברים. דוגמא טובה לכך, הוא ההבדל בין מאמנת הורים מוכשרת עם קליינטורה אוהדת, לבין מיכל דליות אשר ייצרה כמויות תוכן עצומות ויודעת לייצא את סך הייעוצים שמבקשים ממנה בעקבות התוכן לקבלניות משנה.

  • תשוקה חסרת תקדים: יש המון פרילנסרים שאוהבים את מה שהם עושים, אבל לצד זאת יש גם כאלה שעושים את זה מלית ברירה או כי זה הדבר היחיד שהם יודעים לעשות. לעומת זאת, בעלי לייפסטייל ביזנס בהגדרה עושים אך ורק משהו שהם אוהבים ושמבחינתם יש לו אימפקט משמעותי על החיים שלהם. מבחינת בעלי לייפסטייל ביזנס, אין טעם להפריד בין העבודה לחיים האישיים - הם רוצים לשלב את הכל ביחד.

  • רצון לגדול כלכלית: בעלי לייפסטייל ביזנס שואפים להרחיב את העסק שלהם, את מוצריו ואת היכולת שלהם להשפיע ולהגיע לאנשים. הם לחלוטין יזמים. פרילנסרים יכולים להיות מרוצים לאורך זמן מהכנסות קבועות, או כאלו שגדלות בצורה איטית, בעוד בעלי עסק לייפסטייל בהכרח יחפשו ליזום עוד ולעשות עוד בתחום שלהם.


לייפסטייל ביזנס הוא סוג של סטארטאפ?

למרות שזרקתי מילים כמו יזמות, תשוקה וכסף, לייפסטייל ביזנס הוא ממש לא סטארטאפ. ההבדלים העיקריים:

  • סטארטאפ רוצה במקרים רבים להימכר, לייפסטייל ביזנס רוצה להתפתח: חלק ניכר מהסטארטאפים מחפשים לעשות אקזיט, אבל בעלי לייפסטייל ביזנס חיים כבר היום כאילו הם עשו אקזיט. הם קמים בבוקר ועושים בול מה שהם רוצים. אין להם שום רצון למכור. אם הם ימכרו, מה הם יעשו מחר? איך הם ימלאו את היום שלהם במשמעות? למעשה, הרבה אנשים שכבר עשו אקזיט, מוצאים את עצמם מקימים לייפסטייל ביזנס.

  • מאחורי סטארטאפ יש בדרך כלל קרן הון סיכון: אבל מאחורי לייפסטייל ביזנס יש ברוב המכריע של המקרים מקורות עצמיים בלבד וקרן ״הון סיכון״ עצמית. לכן, בעלי סטארטאפ מחוייבים מאד למשקיעים, לחברה, למועצת מנהלים ודירקטוריון שיכולים להעלות את מפלס הלחץ בחייהם. בעלי לייפסטייל ביזנס מחוייבים בעיקר לעצמם ולקרוביהם.

  • שימוש בטכנולוגיה לעומת המצאת טכנולוגיה: סטארטאפ בדרך כלל מביא לעולם טכנולוגיה חדשה. לעומת זאת, בעליו של לייפסטייל ביזנס בעיקר משתמש בטכנולוגיה (כמו יוטיוב, אוטומציה, שליחת מיילים, בניית אתרים שמפיצים את התוכן שלו ומכירת כרטיסים לסדנאות) כדי לייצר יותר טובין.

מאפיין דומה בין סטארטאפ לבין לייפסטייל ביזנס ששווה להדגיש אותו הוא שגם סטארטאפ וגם לייפסטייל ביזנס מחפשים לעשות ״סקייל״ ולמכור מוצרים לכמה שיותר אנשים.


הגיע הזמן לכמה דוגמאות לעסקי לייפסטייל

  • בלוגרים/יוטיוברים מקצועיים: אנשים שהם המאסטרים של התחום שלהם. הם מקבצים סביבם קהל עוקבים שצורכים את התכנים שלהם באופן שוטף. אנשים סומכים עליהם והם סוג של חותם איכות וגושפנקא. זה יכול לבוא לידי ביטוי באתר מצליח, חשבון יוטיוב פופולארי, אינסטגרם, תכנית טלוויזיה או שילוב של כמה מאלו ביחד. מקורות ההכנסה שלהם מגוונים מאד – הרצאות, ספרים ושיתופי פעולה עם מותגים. לצד זאת, הכנסות מפרסום. אלון גרעיני למשל, על כמעט 100k עוקביו, מנהל לייפסטייל ביזנס בתחום ביקורת מוצרי הטכנולוגיה - יש לו שלל הכנסות ממנויים לתוכן, פרסום מותגים בערוץ שלו, הרצאות.


  • יועצים ונותני שירותים: זה יכול להיות בהמון תחומים – מכושר גופני, דרך ייעוץ משפטי או ייעוץ בנושא טיולים לחו״ל. למה הם עסקי לייפסטייל ולא פרילנסרים? אנסה לתת דוגמא שתחדד את ההבדל. מאמן כושר אישי שיש לו 10 מתאמנים הוא פרילנסר, אבל מאמן כושר שפיתח שיטה, כתב על זה בלוג, פתח עמוד אינסטגרם מצליח והפך למנטור כושר בחברות הייטק ששכרו אותו לכך – הוא כבר עסק לייפסטייל. דוגמא מצויינת לכך היא ניצן פוקס, הבעלים של הפודקאסט המצליח ״המשחק הגדול״ בנושאי אסטרטגיה לאומית.

  • סופרים, משוררים, מומחי תוכן ועיתונאים: האנשים האלו מצליחים לעשות ״סקייל״ (הגעה להמון אנשים) באמצעות התוכן שלהם. הם משפיעים, דעתם חשובה ובמרבית היום הם עוסקים בנושא שקרוב לליבם. החיים שלהם בדרך כלל רגועים יחסית והם מהווים השראה גם לאנשים אחרים. הם ישתמשו בפלטפורמות דיגיטליות רבות כדי להפיץ את הידע שלהם. עמית סגל בעיניי, שפתח לאחרונה קו הרצאות מקווונות מעבר לתפקידו בערוץ 12, הוא אחלה דוגמה לזה.

  • מנהלי קהילות: הקהילה – היא החיים שלהם וכיף להם לעסוק בזה. לדוגמא, מישהי שמנהלת קהילה של תושבי שכונה גדולה במרכז תל אביב שאני מכיר, היא בעלת עסק לייפסטייל. היא הפכה להיות הבן אדם הכי מקושר בתוך אותה השכונה, מסדרת לאנשים עבודות, עורכת אירועים, מתווכת מדי פעם דירות וברוב הזמן פשוט נהנית מלחיות בשכונה. או בעלים של קהילה ענקית של הורים אשר מתייעצים ומקבלים החלטות יחד – אדם כזה יכול למכור סדנאות, ספרים, קורסים והרצאות. לידור רז כהן, המנהלת את קהילת ״דיאטת 17 הימים״ היא דוגמא נפלאה לכך. גם אני דוגמא לזה, אבל זה לא צנוע להצביע על עצמך.

  • בעלי חנויות אונליין: תחום האיקומרס יצר קטיגוריה שלמה עסקי לייפסטייל. כאן מדובר ביוצרים, אומנים, מעצבים – אנשים שמוכרים את התוצרת שלהם אונליין מתוך תשוקה לתחום. המטרה של אנשים כאלו היא למכור בכל העולם ולהגיע לקהלים חדשים שאוהבים אותם והם ישתמשו בתוכן רב כדי לגרום לזה לקרות. קרין גורן למשל, עם סל המוצרים שלה היא דוגמה מעולה לכך. גם איילת ונציה, בעלת חנות התבלינים המקוונת ״התבלינים של איילת״ היא דוגמא מופלאה ללייפסטייל ביזנס.

במקרים רבים, אנשים משלבים בין יותר מקטיגוריה אחת. למשל, איילת שהרגע הזכרתי היא בעלת חנות אונליין ולצד זאת מנהלת קהילה, קרין גורן היא יוטיוברית ולצד זאת בעלת תוכן טלוויזיוני עשיר וחנות אונליין.


מה הופך אותי לבעליו של לייפסטייל ביזנס?

בעיקר כי כל יום שלי נראה בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה. מתעורר איפה שאני רוצה (מצורפות כאן תמונות של הבית שלנו בנווה צדק) ומרוויח הרבה הרבה מעל הממוצע, לצד זאת - ממש לא מחפש לעשות אקזיט. למה? כי אם הייתי עושה אקזיט של 500 מיליון דולר, כנראה שאחרי החופשה הקצרה והמוגזמת שהייתי עושה בתאילנד עם בן הזוג האהוב שלי, הייתי חוזר לעשות בדיוק את מה שעשיתי היום בבוקר. שזה לעזור לאנשים לבנות קהילות באמצעות כל המנגנון שבניתי בתוכניסט שכולל בלוג, מוצרים דיגיטליים, הרצאות, סדנאות, השתתפות באירועים ופורומים מעניינים.


עוד סיבה: אני יודע לפרגן ולא מקנא בחיים של אף אחד. אנשים שעובדים בגוגל ובפייסבוק לא מעוררים בי קנאה כפי שזה עורר בי לפני עשור, כאשר הסתכלתי על ״מודל ההצלחה״ אחרת לגמרי. אנשים מצליחים אחרים גורמים לי לחשוב מה אני יכול לעשות כדי להשתפר, אבל אני לא מקנא בהם. סממן ממש חזק של אנשי לייפסטייל ביזנס הוא שהם יודעים שמה שהם עושים הוא גם מה שהם הכי טובים בו וגם הכי אוהבים לעשות אותו.


ההכנסות שלי הן גבוהות מאד לאדם אחד, אך אין לי כל רצון להעסיק עובדים נוספים כדי לא לפגום באיכות החיים שלי. הרצון לגדילה כלכלית שלי הוא ב-Scale, כלומר אני אעדיף להגדיל את כמות המנויים לאתר שלי, ולא לקחת עוד שירותי ייעוץ שיקטינו את הזמן הפנוי שלי. בפרק הבא, אגב, אספר בפירוט על ההכנסות שלי.




האם כל אחד יכול לפתוח לייפסטייל ביזנס?

הכי בא לי לומר שכן, אבל התשובה היותר מדוייקת היא ״כן, אבל״. בן אדם צריך קודם כל להכיר את עצמו, לא לפחד מעצמו, ולקחת את הסיכון שדברים לא יצליחו באופן מיידי. תאמינו לי שכמה שהחיים שלי נראים תותים כיום, היו לי כמה מצבים ממש לא נעימים:

  • בגיל 24 (והיום אני בן 31) הגעתי למצב שנשארו לי רק 500 שקלים בחשבון הבנק, והפסדתי את כל הכסף שהיה לי בעת שניסיתי להקים עסק שמעניין אותי. למעשה, באותה התקופה בזבזתי את כל הכסף שלי על מסע בעולם ללימודי שפות, שהסתיים במחאת המילקי שייתכן ואתם מכירים וקרתה לגמרי בטעות והתפוצצה בתקשורת העולמית מבלי שהתכוונתי (הגעתי עד לניו יורק טיימס!).

  • חוויתי המון כישלונות ולקחתי המון סיכונים: בתקופה שהעסק התחיל להתבסס, דברים לא הצליחו. אנשים נעלמו לי אחרי שהזמינו דברים, תכנים שכתבתי היו גרועים, לא הצלחתי לייצר מודל עסקי לקהילה שבניתי, נכשלתי במכירה של סדנאות, נותרתי לעיתים בלי מקור הכנסה זמין ולקחתי הלוואה כדי להצמיח את העסק שלי. הטעות הכי גדולה שלי בעבר היתה לכעוס על עצמי שדברים לא הצליחו, אך היום אני מבין שכישלון (וסורי על הקלישאה) הוא חלק הכרחי בהצלחה. אבל לצד זאת – יש לי חידוש: גם למדתי מההצלחות שלי, וטיפ מדהים שקיבלתי מבחורה מדהימה בשם ליאורה גולומב, הוא לשבת מדי פעם ולכתוב את הדברים שהצלחתי בהם.

  • יצרתי המון תוכן והשקעתי בו זמן רב מבלי שאף אחד הבטיח לי שזה יהיה אפקטיבי: כדי להגיע למה שהגעתי פתחתי בלוג, יצרתי תוכן, הכנתי סרטונים, פתחתי קהילת פייסבוק – אבל שום דבר מכל אלו לא הצליח מיד. למעשה עברו בערך שנתיים וחצי מהשנייה שהתחלתי ועד שהגעתי למצב שבו יש לי לייפסטייל ביזנס. רוב האנשים מחפשים תוצאות אינסטנט ואני ידעתי מראש לא לצפות להן.

  • כמעט קנו אותי בתן ביס: לא כולם יכולים לומר את המילה הפשוטה ״לא״ כאשר מבקשים מהם לעבוד במקום אטרקטיבי, או מבטיחים להם משכורת טובה. אני ידעתי לומר ״לא!״ אפילו שבטווח הקצר זה לא היה משתלם והרווחתי שכר עוני בתקופת ביסוס העסק. מה עדיף? לעבוד על לייפסטייל ביזנס שמכניס כלום כסף, או לעבוד עבור חברת טכנולוגיה שתכניס לך 25k בחודש + תן ביס חופשי? אני בחרתי אחרי המון התלבטויות בלבנות את הלייפסטייל ביזנס שלי.

אם כל מה שלמעלה מקובל עליך ויש משהו שמעניין אותך לעשות כל יום ונותן לך השראה, יש לך סיכוי להקים לייפסטייל ביזנס.


למה ייצור תוכן אגרסיבי הוא הכרחי למי שרוצה לייפסטייל ביזנס?

פרילנסרים יסתמכו תמיד על לקוחות ״מפה לאוזן״. לקוח אחד שהיה מרוצה וממליץ עליהם ללקוח הבא. בעלי עסק לייפסטייל יקפידו לייצר ערימות של תוכן, כדי להגיע להרבה יותר אנשים מאשר למגבלה הטבעית של ״מפה לאוזן״.


הם יתנו למעשה ״נשק״ לאנשים שרוצים להפיץ את הבשורה עליהם: כתבות בבלוג, עמודי אינסטגרם, וידאויים ביוטיוב, קהילת פייסבוק של האנשים בתחום שלהם, תכניות טלוויזיה שישתתפו בהן, סדנאות אונליין, עמוד בפינטרסט וקבוצת ווצאפ. הם ישתמשו בכלים דיגיטליים רבים כדי לייצר תוכן שמסוגל לחסום את מגבלת הפה לאוזן.


האם כדי להיות בעלי לייפסטייל ביזנס חייבים לדעת לייצר תוכן?

בעיניי – כן. זה הרבה יותר אותנטי כאשר אתם מייצרים את התוכן מאשר מקרים בהם מישהו מייצר בשבילכם. ללא תוכן, אין לכם הרבה סיכוי להצליח לפרוץ מעבר למעגל הראשון שלכם. סתם כדי שתבינו, כמות התכנים שאני מתחזק היא כזו:

קהילת פייסבוק: קהילה של יוצרי התוכן בישראל שאני מתחזק. הקהילה מאפשרת לי לנהל שיח עם מומחים בתחום, ממתגת אותי כאוטוריטה, מאפשרת לי למכור סדנאות והרצאות שונות. מעבר לזה היא מאפשרת לי לכתוב הרבה יותר טוב, כי אני שואב רעיונות מהקהילה לתכנים חדשים.

הניוזלטר 📧: נשלח פעם בשבוע עם כל המאמרים החדשים.

ערוץ היוטיוב📹📹📹: מצלם בערך וידאו אחד פעם בשבוע. מאפשר לי כל כך הרבה טוב – גם שיח עם אנשים שעוקבים אחריי וגם לא להיות תקוע רק על המילה הכתובה.

ערוץ הטלגרם: תמצות של 20 שניות בוידאו של התוכן החדש בכל יום📱

עמוד הפייסבוק: התחייבות לתוכן שעוזר לייצר תוכן פעמיים ביום 🏠 פייסבוק אישי: למי שרוצה לראות פוסטים מקצועיים על התחום בנימה יותר אישית.

קהילת מנויים: אשר נהנים מעבודות אשר מגיעות לקהילה שלי ומשלמים בעבור גישה אליהן.

אתר האינטרנט והבלוג : אתם נמצאים בו, היי :)

מלבד זאת, אני מחזיק קבוצות ווצאפ נושאיות, עמוד ב-Quora, פרופיל אינסטגרם ולינקדאין.


מדובר בכמות משמעותית של תוכן שאני מייצר. הדבר הכי מפתיע אינטואיטיבית, הוא שככל שייצרתי יותר תוכן, ככה בטווח הארוך נהיו לי יותר הכנסות מכל פיסת תוכן. בגלל שלא התייאשתי, כמו שקורה ל-99% מהאנשים, הצלחתי להגיע למה שרציתי וזו רק ההתחלה. כי אני לא רואה בעיניים ומתכוון להשקיע הרבה הרבה יותר, כמו למשל ביוטיוב הגדל שלי:



האם עסק כזה הוא פריווליגיה של בני עשירים?

אני לא כותב את הדברים הבאים מתוך התמסכנות או מחשבה שיש משהו רע בלהיות עשיר מלידה, אבל אני ממש לא בן עשירים. אבא שלי, אלי – נהג מונית בגט טקסי. אמא שלי מזל – מזכירה. גדלתי עם 3 אחים בחדר. בתיכון שלמדתי בו (״בליך״ ברמת גן) – הייתי על מלגה והמורה לאנגלית היידי (המדהימה) ידעה שלא היה לי כסף לספרי לימוד ולכן היא צילמה לי את הדפים אחד אחד. לא לקחתי כסף מההורים שלי בשום מצב חוץ מבשירות החובה כאשר הרווחתי 350 שקל לחודש. העסק שלי לא מבוסס על סיוע ענף מההורים, לא מבוסס על דירה שירשתי אלא אך ורק על האמונה שלי בזה שאפשר, שאני יכול ועל חוסר ההתפשרות שלי לגבי איך שיראו חיי.

סיכום קצר ללייפסטייל-ביזנסיות

אני לא נותן תהליכי ליווי אישיים להפיכה שלכם לבעלי לייפסטייל ביזנס. אבל אני כן נותן ונתתי לכם את ההזדמנות להתחיל לקרוא דברים דיגיטליים שלי שיעזרו לכם בזה. כי זה מה שנותן לי השראה לחיים, לעזור לאנשים בתהליך הזה בסקייל כמה שיותר גדול. לכן פתחתי את תוכניסט, שזה אתר שמייצר תוכן על תוכן. בפרק הבא, אני אספר לכם בצורה מפורטת כמה אני מרוויח.


שלכם,

נאור נרקיס


נאור נרקיס
054-2253693
hi@tochenist.com
© תוכניסט טק בע״מ 2020
עיצוב אתר : אדם בן גיגי
www.gdigitalmedia.com
איך בונים קהילה מצליחה?
לוקחים סדנה חצי דיגיטלית עם כל הכלים,  המכילה 300+ דוגמאות ואת הצעדים הסופר-מעשיים שיוביל אותך להיות בעליה הגאים של קהילה שוקקת ורווחית.
טיפ(ה) בים התוכן 
מנהלי קהילות מצליחים לא חייבים
לכתוב כל כך הרבה תוכן בקהילה.
הם יעדיפו לתת לחברי קהילה להתבטא, מאשר להתבטא בעצמם.