top of page

אחלה בחירה

מהו לייפסטייל ביזנס?

עודכן: 16 ביולי 2022

לא כל צורות העבודה והחיים נופלות לקטיגוריה של להיות פרילנסרים או שכירים.

עודכן לאחרונה: 16 ביולי, 2022


האנשים שבונים לייפסטייל ביזנס לא הקימו סטארטאפ. לא כותבים עליהם יותר מדי בעיתונות הכלכלית, הם לא בהכרח מה שמכרו לנו במשך שנים בתור מודל ״ההצלחה״ אבל הם האנשים הכי מעוררי השראה שאתם מכירים. הם מרוויחים יותר ממתכנתים בגוגל, הם חופשיים יותר מיזמי הייטק שגייסו מיליונים ומכרו את נשמתם לקרן הון סיכון, והם חיים טוב יותר ועם הרבה פחות סטרס משכירים בכירים בתאגידי ענק. המאמר הזה הוא צלילה לתוך מערכת ההפעלה שנקראת לייפסטייל ביזנס והוא הצעה משופרת למודל חיים עסקי וגם כתב אישום נגד מה שניסו למתג לי במשך שנים בתור הצלחה והיה מאד רחוק מזה.

אני לא מנטור. אני לא יועץ עסקי. וגם לא מתיימר לדעת להוביל אתכם מא׳ ועד ת׳ בלבנות לייפסטייל ביזנס. אבל יש בי דחף עצום לשתף אנשים במודל החיים שסיגלתי לעצמי בשנים האחרונות, ואני משוכנע שהוא המודל לפיו חיים האנשים המאושרים ביותר במאה ה-21. הם האנשים שלקחו את כל מה שיש לתקופה שלנו בזמן להציע ובנו לעצמם עסק שהם אוהבים, עם מינימום עובדים ומקסימום הכנסות, ומיישמים הלכה למעשה את מערכת ההפעלה של סטארטאפים על החיים שלהם.

המשמעות של בעלות על לייפסטייל ביזנס, היא לבנות עסק שמבוסס על תחום עניין וסגנון החיים המועדף עליכם, בשילוב מאפיינים הקשורים ביכולת לצמוח כלכלית ללא גידול משמעותי בכמות העובדים. בעלים של לייפסטייל ביזנס מרוויחים לפחות פי 10 מהשכר הממוצע במשק שבו הם חיים, היום שלהם נראה בדיוק כמו שהם אוהבים ויש להם מגוון מוצרים ושירותים שניתנים מבלי הצורך בתשומת הלב הישירה שלהם.


צורת העבודה הזו שונה לחלוטין מלהיות פרילנסרים או שכירים, מושגים שהרגילו אותנו לחשוב בהם. אני רוצה לטעון שיש צורת קיום עסקי שלישית שלא נופלת לקטיגוריות האלו ואולי היא תיתן סופסוף הגדרה מסודרת למשהו שאתם ואתן הקוראים, מרגישים כבר תקופה.


יש כמה שאלות שתהיה לך תשובה עליהן בסוף סדרת המאמרים הזו.

  1. מהי מערכת ההפעלה של לייפסטייל ביזנס? בדיוק כפי שלמחשב שלכם או לטלפון הנייד יש מערכת הפעלה, אני רוצה לטעון שגם ללייפסטייל ביזנס יש אחת כזו. מערכת ההפעלה של מחשב מנהלת את משאבי החומרה והתוכנה שלו, ומערכת ההפעלה של לייפסטייל ביזנס מספקת את התשתית להרצה של כל הפעילות העסקית שתהיה בלייפסטייל ביזנס. כמו במחשב, תצטרך לעבור מפעם לפעם עדכונים כדי שהמשאבים של העסק שלכם יפעלו בהרמוניה.

  2. מהו המודל העסקי שצריך ליישם כדי לבנות לייפסטייל ביזנס?

  3. מי מתאים לבנות לייפסטייל ביזנס ומה זה דורש?

אני ממליץ לקרוא את הספר הזה כשהטלפון על מצב טיסה. כשאף אחד לא יכול להפריע לכם ולקשב היקר שלכם. כשאתם רק עם עצמכם. כשאתם יכולים ופנויים למרקר את הדברים החשובים. אני מבטיח שלא תהיה כאן מילה מיותרת, שלא אבזבז לכם את הזמן, שאשתף בכל הידע שיש אצלי בראש ויש בי תקווה קטנה שהמילים האלו ישפיעו על היווצרותם של עסקים חדשים שמסבים אושר לבעלים שלהם וכל בעלי העניין שיתרמו מהעסקים האלו - עסקי הלייפסטייל ביזנס.


א.נשים שיש להם לייפסטייל ביזנס עובדים לרוב לפי העקרונות האלו:

  • הם מרוויחים לפחות פי 10 מהשכר הממוצע במשק שלהם: הם אנשים שחיים ברווחה כלכלית גבוהה, הם יכולים לקנות כל מוצר שהם רואים בחנות ורוצים אותו. אבל הם גם לא עשירים מופלגים. בעוד אף מספר שנשים כאן לא יעמוד במבחן הזמן, כנראה שמדובר בהכנסות יחסיות שגבוהות לפחות פי 10 מהשכר הממוצע במשק שבו הלייפסטייל ביזנס פועל. האנשים האלו הם בדרך כלל לא מיליארדרים, אבל הם מאד מבוססים, והם גם קשובים למה הם צריכים באמת ומה הם לא צריכים בכלל. מערכת היחסים שלהם עם כסף היא מערכת יחסים שרואה בכסף אמצעי להתפתחות במישורי החיים השונים ומדד לעשייה שלהם. הם שמחים להרוויח יותר כי זה משקף אמון הולך וגובר בעשייה שלהם.

  • הם בנו חברה שההכנסות שלה יכולות לגדול בצורה סקיילבילית: עולם ההייטק ברא את המושג ״סקלבילי״ כלומר יכול לגדול כמעט ללא הגבלה. אם מחר ספוטיפיי תרצה להוסיף עוד 20 מיליון מנויים, היא לא תצטרך להגדיל את מצבת העובדים שלה בצורה משמעותית, כי היא בנתה מוצר שכל אחת יכולה להצטרף אליו. בדיוק באותו האופן אנשים שבונים לייפסטייל ביזנס בונים מוצרים שלא מבוססים רק על הזמן שלהם, אלא בנו מערך מוצרים רחב שמאפשר להם למכור ולתת ערך לקהלים הולכים וגדלים ללא צורך בהעסקת צוות עובדים גדול. לרוב בלייפסטייל ביזנס אין יותר ממספר קטן של עובדים בעסק, ועיקר תשומת הלב מכוון ליצירת מוצרים שיכולים להימכר ב-Scale. עורך דין למשל, הוא לא סקיילבילי, כי הוא חייב לתת את השירות ללקוח, אבל סופרת שמוכרת עותקים דיגיטליים של הספר שלה, ובנתה תוכנית מנויים חודשית לשיטת אימונים שפיתחה, היא כן סקיילבילית.

  • הם לא מכוונים לעשות אקזיט: הם ממש לא רוצים למכור את העסק שלהם, העסק שלהם הוא מה שגורם להם לקום בבוקר, גם אם מישהו היה מציע להם סכום אדיר וקונה מהם אותו, סביר להניח שאחרי חופשה מפנקת ביעד אקזוטי הם היו חוזרים ועושים את אותו הדבר שמסב להם משמעות אדירה לחיים. אנשים שיש להם לייפסטייל ביזנס יגידו משפטים כמו "ברור לי שאני אעבוד כל חיי" או "אין לי שום ספק שגם בגיל 85 אני לא מאחלת לעצמי להיות בפנסיה אלא להמשיך להיות בעשייה". העסק שלהם בוער וחי סביב סוגייה שמעניינת אותם, שיש להם תשוקה וסקרנות אליה.

  • החירות שלהם היא מוחלטת: הבעלים של לייפסטייל ביזנס קם בבוקר ועושה בדיוק את מה שהוא רוצה. הוא משתמש במשאבים שלו ובכסף שיש לו כדי לייצר את אורח החיים האידיאלי מבחינתו, עם מעט אנשים או אירועים בלו"ז שמפריעים את העשייה שלו. יש לו את החירות לטייל רחוק, לעבוד מכל מקום, ההכנסות שלו אינן תלויות באופן בלעדי בזמן שהוא משקיע באופן ישיר ולמרות החירות הם אינם מנצלים את הזמן הפנוי לבטלה, כי אם למיצוי הסקרנות, למחקר, להתנסויות חדשות וליצירת תוכן סביב תחום העיסוק שלהם. הם האנשים שאתם מכירים שחיים בדיוק באופן שהם רוצים, מתעוררים בבית שהם רוצים, חיים לצד בן הזוג שמדויק להם ויכולים לקבל החלטות ספונטניות ביותר לגבי החיים שלהם.

  • כל פעולה של מכירה בעסק בהכרח מקדמת מכירות נוספות ואת העסק כולו: הבדל ענק בין לייפסטייל לבין להיות פרילנסרים: כאשר פרילנסר לוקח עבודות בקבלנות, ומסייע לאחרים להשלים את המשימות שלהם. בעל לייפסטייל ביזנס, בעת שהוא לוקח עבודה כלשהי, מקדם גם את עצמו והעסק שלו. לדוגמא, אם חברה גדולה תיעזר בשירותיו של בעליו של לייפסטייל ביזנס, ותזמין ממנו הרצאה, הוא ישתמש בהרצאה על מנת לקדם את המובילות שלו בתור מרצה ויוביל מההרצאה הזו אנשים לנכסים הדיגיטליים שלו ולרכישת שירותים נוספים. כלומר בעוד הפרילנסר יראה בעבודה שנכנסת כיניקת אנרגיה פוטנציאלית, בעל הלייפסטייל ביזנס יקח פרוייקטים ולקוחות שרק בונים את הלייפסטייל ביזנס שלו יותר.

  • ייצור מסיבי של תוכן: פרילנסרית יכולה לחיות מעולה מעבודות מפה לאוזן אשר מגיעות אליה מתוקף מקצוענותה. אך בעלי לייפסטייל ביזנס לא מסתמכים רק על המלצות, אלא פועלים באופן אקטיבי כדי לייצר תוכן, מקליטים פודקאסטים, ערוץ טיקטוק, מתארחים בערוצי טלוויזיה רלוונטיים, ערוצי יוטיוב, מפיקים תוכניות רדיו או בונים קהילה משמעותית סביב העסק שלהם. דוגמא ישראלית מוכרת לכך היא בין מאמנת ההורים השכונתית הנהדרת שיש אצלכם בשכונה, לבין מיכל דליות שכתבה על הנושא ספרים, פיתחה שיטה משלה, והפיקה סדרת טלוויזיה בנושא, ויודעת להפנות את הביקוש העצום לשירותיה לקבלניות משנה שיספקו את השירות בשמה וברמה שהיא רוצה. אחד המאפיינים הבולטים של לייפסטייל ביזנס אם כן הוא הגעה למספר גבוה של אנשים באמצעות תוכן.

  • תשוקה חסרת תקדים: בעליה של לייפסטייל ביזנס חיה את היום שלה מתוך תשוקה. גם אם לא היו לה שום מגבלות כלכליות והיא היתה יכולה לקנות הכל, היא הייתה קמה בבוקר ועושה את מה שהלייפסטייל ביזנס שלה עושה. בלייפסטייל ביזנס אי אפשר לזייף, אם נאבדת התשוקה נאבד גם העסק. זה עסק שמבוסס על סקרנות, מחקר, התחדשות מתמדת בכל מה שקורה בתחום ושיח שוטף עם הקהל. זו גם הסיבה שאנשים שיש להם לייפסטייל ביזנס מעוררים בנו כל כך הרבה השראה.

למה להיות פרילנסר זה לא ״לייפסטייל ביזנס״?

תמיד צבט לי בלב כאשר מישהו ניסה לכנות אותי ״פרילנסר״. לא כי זה משהו להתבייש בו, אלא כי יש הבדל עצום בין החיים של פרילנסר לחיים שלי. למרות שיש המון תחומים בהם זה יכול להיראות דומה (כמו עבודה בשעות גמישות ומכל מקום, היעדר עובדים וחירות יומיומית גדולה) יש מספר הבדלים מהותיים:

  • פרילנסר מקדם אדם אחר, בעל לייפסטייל ביזנס מקדם גם את עצמו: פרילנסר לוקח עבודות בקבלנות ועוזר לאנשים אחרים, בעלי לייפסטייל ביזנס נבונים (או נבונות) יודעים גם לעזור למי שמזמין מהם שירות, וגם לעזור לעצמם בכך. לדוגמא, כאשר מזמינים מבעל לייפסטייל ביזנס הרצאה, הוא מקדם בכך את המובילות שלו בתור מרצה ומביא לנכסיו הדיגיטליים עוקבים נוספים. אם חברה גדולה משתמשת במובילות החברתית שלו כדי לפרסם באתר או בקהילה שלו תוכן, הוא גם יקבל תשלום ראוי וגם ימשוך חברי קהילה חדשים. כלומר - כל כניסה של כסף מתורגמת לחיזוק הלייפסטייל ביזנס ולא ליניקת אנרגיה.

  • מוצרים סקלביליים לעומת מכירת שעות: בעלי לייפסטייל ביזנס מתמקדים בלכתוב ספרים, לייצר מוצרים דיגיטליים שאפשר לקנות בכל רגע נתון, לבנות שירותים שניתן להעניק ללקוחות רבים ככל האפשר – בעוד פרילנסרים מנסים למכור את השעות שלהם בכמה שיותר כסף. הבדל עצום שמשפיע על מידת החירות וכמות הכסף שאפשר להרוויח. בעלי לייפסטייל ביזנס מסוגלים לעשות ״Scale״, מושג שעוד נעסוק בו בהרחבה במהלך סדרת המאמרים שאומר שניתן לגדול משמעותית בהכנסות מבלי להגדיל את כמות העובדים או השעות המושקעות משמעותית.

  • הכנסות גבוהות יותר - קאצ׳ינג קאצ׳ינג: כמובן שיש מקרי קיצון, כמו בשלבים הראשונים של לייפסטייל ביזנס, אך בדרך כלל בעלי לייפסטייל ביזנס ירוויחו הרבה יותר מאשר פרילנסרים. למה? כי הם יכולים למכור המון מוצרים ולייצר מוצרים שנובעים ממובילות דעת הקהל שלהם בתחום מסויים. לבעלי לייפסטייל ביזנס יש סל מוצרים רחב יותר מאשר לפרילנסר בדרך כלל ואפיקי ההכנסה שלהם מגוונים יותר ובנויים לקליטת לקוחות רבים.

  • רצון לגדול כלכלית: בעלי לייפסטייל ביזנס שואפים להרחיב את העסק שלהם, את מוצריו ואת היכולת שלהם להשפיע ולהגיע לאנשים. הם לחלוטין יזמים. פרילנסרים יכולים להיות מרוצים לאורך זמן מהכנסות קבועות, או כאלו שגדלות בצורה איטית, בעוד בעלי עסק לייפסטייל בהכרח יחפשו ליזום עוד ולעשות עוד בתחום שלהם. זו אולי מאסה קפיטליסטית קלה, אבל אני חושב שהיא נובעת מתוך התשוקה להגיע לקהלים כמה שיותר גדולים.

לייפסטייל ביזנס הוא סוג של סטארטאפ?

למרות שזרקתי מילים כמו יזמות, תשוקה וכסף, לייפסטייל ביזנס הוא ממש לא סטארטאפ. ההבדלים העיקריים:

  • סטארטאפ רוצה במקרים רבים להימכר, לייפסטייל ביזנס רוצה להתפתח: חלק ניכר מהסטארטאפים מחפשים לעשות אקזיט, אבל בעלי לייפסטייל ביזנס חיים כבר היום כאילו הם עשו אקזיט. הם קמים בבוקר ועושים בול מה שהם רוצים. אין להם שום רצון למכור. אם הם ימכרו, מה הם יעשו מחר? איך הם ימלאו את היום שלהם במשמעות? למעשה, הרבה אנשים שכבר עשו אקזיט, מוצאים את עצמם מקימים לייפסטייל ביזנס.

  • מאחורי סטארטאפ יש בדרך כלל קרן הון סיכון: אבל מאחורי לייפסטייל ביזנס יש ברוב המכריע של המקרים מקורות עצמיים בלבד וקרן ״הון סיכון״ עצמית. לכן, בעלי סטארטאפ מחוייבים מאד למשקיעים, לחברה, למועצת מנהלים ודירקטוריון שיכולים להעלות את מפלס הלחץ בחייהם. בעלי לייפסטייל ביזנס מחוייבים בעיקר לעצמם ולקרוביהם.

  • שימוש בטכנולוגיה לעומת המצאת טכנולוגיה: סטארטאפ בדרך כלל מביא לעולם טכנולוגיה חדשה. לעומת זאת, בעליו של לייפסטייל ביזנס בעיקר משתמש בטכנולוגיה (כמו יוטיוב, אוטומציה, שליחת מיילים, בניית אתרים שמפיצים את התוכן שלו ומכירת כרטיסים לסדנאות) כדי לייצר יותר טובין.

מאפיין דומה בין סטארטאפ לבין לייפסטייל ביזנס ששווה להדגיש אותו הוא שגם סטארטאפ וגם לייפסטייל ביזנס מחפשים לעשות ״סקייל״ ולמכור מוצרים לכמה שיותר אנשים.


הגיע הזמן לכמה דוגמאות לעסקי לייפסטייל

  • בלוגרים/יוטיוברים מקצועיים: אנשים שהם המאסטרים של התחום שלהם. הם מקבצים סביבם קהל עוקבים שצורכים את התכנים שלהם באופן שוטף. אנשים סומכים עליהם והם סוג של חותם איכות וגושפנקא. זה יכול לבוא לידי ביטוי באתר מצליח, חשבון יוטיוב פופולארי, אינסטגרם, תכנית טלוויזיה או שילוב של כמה מאלו ביחד. מקורות ההכנסה שלהם מגוונים מאד – הרצאות, ספרים ושיתופי פעולה עם מותגים. לצד זאת, הכנסות מפרסום. אלון גרעיני למשל, על כמעט 100k עוקביו, מנהל לייפסטייל ביזנס בתחום ביקורת מוצרי הטכנולוגיה - יש לו שלל הכנסות ממנויים לתוכן, פרסום מותגים בערוץ שלו, הרצאות.


  • יועצים ונותני שירותים: זה יכול להיות בהמון תחומים – מכושר גופני, דרך ייעוץ משפטי או ייעוץ בנושא טיולים לחו״ל. למה הם עסקי לייפסטייל ולא פרילנסרים? אנסה לתת דוגמא שתחדד את ההבדל. מאמן כושר אישי שיש לו 10 מתאמנים הוא פרילנסר, אבל מאמן כושר שפיתח שיטה, כתב על זה בלוג, פתח עמוד אינסטגרם מצליח והפך למנטור כושר בחברות הייטק ששכרו אותו לכך – הוא כבר עסק לייפסטייל. דוגמא מצויינת לכך היא ניצן פוקס, הבעלים של הפודקאסט המצליח ״המשחק הגדול״ בנושאי אסטרטגיה לאומית.

  • סופרים, משוררים, מומחי תוכן ועיתונאים: האנשים האלו מצליחים לעשות ״סקייל״ (הגעה להמון אנשים) באמצעות התוכן שלהם. הם משפיעים, דעתם חשובה ובמרבית היום הם עוסקים בנושא שקרוב לליבם. החיים שלהם בדרך כלל רגועים יחסית והם מהווים השראה גם לאנשים אחרים. הם ישתמשו בפלטפורמות דיגיטליות רבות כדי להפיץ את הידע שלהם. עמית סגל בעיניי, שפתח לאחרונה קו הרצאות מקוונות מעבר לתפקידו בערוץ 12, הוא אחלה דוגמה לזה.

  • מנהלי קהילות: הקהילה – היא החיים שלהם וכיף להם לעסוק בזה. לדוגמא, מישהי שמנהלת קהילה של תושבי שכונה גדולה במרכז תל אביב שאני מכיר, היא בעלת עסק לייפסטייל. היא הפכה להיות הבן אדם הכי מקושר בתוך אותה השכונה, מסדרת לאנשים עבודות, עורכת אירועים, מתווכת מדי פעם דירות וברוב הזמן פשוט נהנית מלחיות בשכונה. או בעלים של קהילה ענקית של הורים אשר מתייעצים ומקבלים החלטות יחד – אדם כזה יכול למכור סדנאות, ספרים, קורסים והרצאות. לידור רז כהן, המנהלת את קהילת ״דיאטת 17 הימים״ היא דוגמא נפלאה לכך. יובל אברמוביץ׳, שהוא חבר טוב שלי ושכן, אבל גם אחד הסופרים המצליחים בישראל, הוא אחד כזה בעצמו. גם אני דוגמא לזה, אבל זה לא צנוע להצביע על עצמך.

  • בעלי חנויות אונליין: תחום האיקומרס יצר קטגוריה שלמה לעסקי לייפסטייל. כאן מדובר ביוצרים, אומנים, מעצבים – אנשים שמוכרים את התוצרת שלהם אונליין מתוך תשוקה לתחום. המטרה של אנשים כאלו היא למכור בכל העולם ולהגיע לקהלים חדשים שאוהבים אותם והם ישתמשו בתוכן רב כדי לגרום לזה לקרות. קרין גורן למשל, עם סל המוצרים שלה היא דוגמה מעולה לכך. גם איילת ונציה, בעלת חנות התבלינים המקוונת ״התבלינים של איילת״ היא דוגמא מופלאה ללייפסטייל ביזנס.

במקרים רבים, אנשים משלבים בין יותר מקטגוריה אחת. למשל, איילת שהרגע הזכרתי היא בעלת חנות אונליין ולצד זאת מנהלת קהילה, קרין גורן היא יוטיוברית ולצד זאת בעלת תוכן טלוויזיוני עשיר וחנות אונליין.


מה הופך אותי לבעליו של לייפסטייל ביזנס?

בעיקר כי כל יום שלי נראה בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה. מתעורר איפה שאני רוצה (מצורפות כאן תמונות של הבית שלנו בנווה צדק) ומרוויח הרבה הרבה מעל הממוצע, לצד זאת - ממש לא מחפש לעשות אקזיט. למה? כי אם הייתי עושה אקזיט של 500 מיליון דולר, כנראה שאחרי החופשה הקצרה והמוגזמת שהייתי עושה בתאילנד עם בן הזוג האהוב שלי, הייתי חוזר לעשות בדיוק את מה שעשיתי היום בבוקר. שזה לעזור לאנשים לבנות קהילות באמצעות כל המנגנון שבניתי בתוכניסט שכולל בלוג, מוצרים דיגיטליים, הרצאות, סדנאות, השתתפות באירועים, בית הספר לניהול קהילות וגם דיונים מעמיקים בפורומים מעניינים.





עוד סיבה: אני יודע לפרגן ולא מקנא בחיים של אף אחד. אנשים שעובדים בגוגל ובפייסבוק לא מעוררים בי קנאה כפי שזה עורר בי לפני עשור, כאשר הסתכלתי על ״מודל ההצלחה״ אחרת לגמרי. אנשים מצליחים אחרים גורמים לי לחשוב מה אני יכול לעשות כדי להשתפר, אבל אני לא מקנא בהם. סממן ממש חזק של אנשי לייפסטייל ביזנס הוא שהם יודעים שמה שהם עושים הוא גם מה שהם הכי טובים בו וגם הכי אוהבים לעשות אותו.


ההכנסות שלי הן גבוהות מאד לאדם אחד, אך אין לי כל רצון להעסיק עובדים נוספים כדי לא לפגום באיכות החיים שלי. הרצון לגדילה כלכלית שלי הוא ב-Scale, כלומר אני אעדיף להגדיל את כמות המנויים לאתר שלי, או את כמות האנשים שרכשו את הקורס הדיגיטלי שלי על אסטרטגיית תוכן למנהלי קהילות ולא לקחת עוד שירותי ייעוץ שיקטינו את הזמן הפנוי שלי. בפרק הבא, אגב, אספר בפירוט על ההכנסות שלי.


האם כל אחד יכול לפתוח לייפסטייל ביזנס?


הסרטון הזה הוא סוג של צ׳קליסט שיאותת לכם אם אתם בכיוון.


הכי בא לי לומר שכן, אבל התשובה היותר מדוייקת היא ״כן, אבל״. בן אדם צריך קודם כל להכיר את עצמו, לא לפחד מעצמו, ולקחת את הסיכון שדברים לא יצליחו באופן מיידי. תאמינו לי שכמה שהחיים שלי נראים תותים כיום, היו לי כמה מצבים ממש לא נעימים:

  • בגיל 24 (והיום אני בן 33) הגעתי למצב שנשארו לי רק 500 שקלים בחשבון הבנק, והפסדתי את כל הכסף שהיה לי בעת שניסיתי להקים עסק שמעניין אותי. למעשה, באותה התקופה בזבזתי את כל הכסף שלי על מסע בעולם ללימודי שפות, שהסתיים במחאת המילקי שייתכן ואתם מכירים וקרתה לגמרי בטעות והתפוצצה בתקשורת העולמית מבלי שהתכוונתי (הגעתי עד לניו יורק טיימס!).

  • חוויתי המון כישלונות ולקחתי המון סיכונים: בתקופה שהעסק התחיל להתבסס, דברים לא הצליחו. אנשים נעלמו לי אחרי שהזמינו דברים, תכנים שכתבתי היו גרועים, לא הצלחתי לייצר מודל עסקי לקהילה שבניתי, נכשלתי במכירה של סדנאות, נותרתי לעיתים בלי מקור הכנסה זמין ולקחתי הלוואה כדי להצמיח את העסק שלי. הטעות הכי גדולה שלי בעבר הייתה לכעוס על עצמי שדברים לא הצליחו, אך היום אני מבין שכישלון (וסורי על הקלישאה) הוא חלק הכרחי בהצלחה. אבל לצד זאת – יש לי חידוש: גם למדתי מההצלחות שלי, וטיפ מדהים שקיבלתי מבחורה מדהימה בשם ליאורה גולומב, הוא לשבת מדי פעם ולכתוב את הדברים שהצלחתי בהם.

  • יצרתי המון תוכן והשקעתי בו זמן רב מבלי שאף אחד הבטיח לי שזה יהיה אפקטיבי: כדי להגיע למה שהגעתי פתחתי בלוג, יצרתי תוכן, הכנתי סרטונים, פתחתי קהילת פייסבוק – אבל שום דבר מכל אלו לא הצליח מיד. למעשה עברו בערך שנתיים וחצי מהשנייה שהתחלתי ועד שהגעתי למצב שבו יש לי לייפסטייל ביזנס. רוב האנשים מחפשים תוצאות אינסטנט ואני ידעתי מראש לא לצפות להן.

  • כמעט קנו אותי בתן ביס: לא כולם יכולים לומר את המילה הפשוטה ״לא״ כאשר מבקשים מהם לעבוד במקום אטרקטיבי, או מבטיחים להם משכורת טובה. אני ידעתי לומר ״לא!״ אפילו שבטווח הקצר זה לא היה משתלם והרווחתי שכר עוני בתקופת ביסוס העסק. מה עדיף? לעבוד על לייפסטייל ביזנס שמכניס כלום כסף, או לעבוד עבור חברת טכנולוגיה שתכניס לך 25k בחודש + תן ביס חופשי? אני בחרתי אחרי המון התלבטויות בלבנות את הלייפסטייל ביזנס שלי.

אם כל מה שלמעלה מקובל עליך ויש משהו שמעניין אותך לעשות כל יום ונותן לך השראה, יש לך סיכוי להקים לייפסטייל ביזנס.


למה ייצור תוכן אגרסיבי הוא הכרחי למי שרוצה לייפסטייל ביזנס?

פרילנסרים יסתמכו תמיד על לקוחות ״מפה לאוזן״. לקוח אחד שהיה מרוצה וממליץ עליהם ללקוח הבא. בעלי עסק לייפסטייל יקפידו לייצר ערימות של תוכן, כדי להגיע להרבה יותר אנשים מאשר למגבלה הטבעית של ״מפה לאוזן״.


הם יתנו למעשה ״נשק״ לאנשים שרוצים להפיץ את הבשורה עליהם: כתבות בבלוג, עמודי אינסטגרם, וידאויים ביוטיוב, קהילת פייסבוק של האנשים בתחום שלהם, תכניות טלוויזיה שישתתפו בהן, סדנאות אונליין, עמוד בפינטרסט וקבוצת ווצאפ. הם ישתמשו בכלים דיגיטליים רבים כדי לייצר תוכן שמסוגל לחסום את מגבלת הפה לאוזן.


האם כדי להיות בעלי לייפסטייל ביזנס חייבים לדעת לייצר תוכן?

בעיניי – כן. זה הרבה יותר אותנטי כאשר אתם מייצרים את התוכן מאשר מקרים בהם מישהו מייצר בשבילכם. ללא תוכן, אין לכם הרבה סיכוי להצליח לפרוץ מעבר למעגל הראשון שלכם. סתם כדי שתבינו, כמות התכנים שאני מתחזק היא כזו:

קהילת פייסבוק: קהילה של יוצרי התוכן בישראל שאני מתחזק. הקהילה מאפשרת לי לנהל שיח עם מומחים בתחום, ממתגת אותי כאוטוריטה, מאפשרת לי למכור סדנאות והרצאות שונות. מעבר לזה היא מאפשרת לי לכתוב הרבה יותר טוב, כי אני שואב רעיונות מהקהילה לתכנים חדשים.

הניוזלטר 📧: נשלח פעם בשבוע עם כל המאמרים החדשים.

ערוץ היוטיוב📹📹📹: מצלם בערך וידאו אחד פעם בשבוע. מאפשר לי כל כך הרבה טוב – גם שיח עם אנשים שעוקבים אחריי וגם לא להיות תקוע רק על המילה הכתובה.

ערוץ הטלגרם: תמצות של 20 שניות בוידאו של התוכן החדש בכל יום📱

עמוד הפייסבוק: התחייבות לתוכן שעוזר לייצר תוכן פעמיים ביום 🏠 פייסבוק אישי: למי שרוצה לראות פוסטים מקצועיים על התחום בנימה יותר אישית.

קהילת מנויים: אשר נהנים מעבודות אשר מגיעות לקהילה שלי ומשלמים בעבור גישה אליהן.

אתר האינטרנט והבלוג : אתם נמצאים בו, היי :)

מלבד זאת, אני מחזיק קבוצות ווצאפ נושאיות, עמוד ב-Quora, פרופיל אינסטגרם ולינקדאין.


מדובר בכמות משמעותית של תוכן שאני מייצר. הדבר הכי מפתיע אינטואיטיבית, הוא שככל שייצרתי יותר תוכן, ככה בטווח הארוך נהיו לי יותר הכנסות מכל פיסת תוכן. בגלל שלא התייאשתי, כמו שקורה ל-99% מהאנשים, הצלחתי להגיע למה שרציתי וזו רק ההתחלה. כי אני לא רואה בעיניים ומתכוון להשקיע הרבה הרבה יותר, כמו למשל ביוטיוב הגדל שלי:



האם עסק כזה הוא פריווליגיה של בני עשירים?

אני לא כותב את הדברים הבאים מתוך התמסכנות או מחשבה שיש משהו רע בלהיות עשיר מלידה, אבל אני ממש לא בן עשירים. אבא שלי, אלי – נהג מונית בגט טקסי. אמא שלי מזל – מזכירה. גדלתי עם 3 אחים בחדר. בתיכון שלמדתי בו (״בליך״ ברמת גן) – הייתי על מלגה והמורה לאנגלית היידי (המדהימה) ידעה שלא היה לי כסף לספרי לימוד ולכן היא צילמה לי את הדפים אחד אחד. לא לקחתי כסף מההורים שלי בשום מצב חוץ מבשירות החובה כאשר הרווחתי 350 שקל לחודש. העסק שלי לא מבוסס על סיוע ענף מההורים, לא מבוסס על דירה שירשתי אלא אך ורק על האמונה שלי בזה שאפשר, שאני יכול ועל חוסר ההתפשרות שלי לגבי איך שיראו חיי.

סיכום קצר ללייפסטייל-ביזנסיות

אם נשארת עד כאן והמאמר הזה סיפק לך ערך, אני רוצה לומר כמה מילים על קורס אסטרטגיית התוכן שלי. אני לא נותן תהליכי ליווי אישיים להפיכה שלכם לבעלי לייפסטייל ביזנס - אבל מה שכן יש לי, הוא הקורס הדיגיטלי.

החלטתי לאגד לתוך מקום אחד את כל הידע שלי בניהול קהילות, ידע שצברתי עם ניסיון בניהול קהילות לעצמי וגם לאחרים. יש בקורס הזה עשרות סרטונים ותכנים שירגישו לכם כאילו אני ממש איתכם יד ביד וכמובן בתמחור ממש הוגן של 400 שקלים. כל הפרטים, כולל הסילבוס הסופר מושקע נמצאים כאן - ואם אתם רוצים לבחון את האופציה זה המקום.


בפרק הבא, אני אספר לכם בצורה מפורטת כמה אני מרוויח. (עדכון יולי 2022) : אני כבר מרוויח יותר מפי 5 מאז, אבל אעדכן בקרוב)



שלכם,

נאור נרקיס



1,748 צפיותתגובה 1

1 Comment


נתלי תמיר
נתלי תמיר
Sep 22, 2020

כל כך נהניתי לקבל ממך השראה ישירות לעשייה, נפלא אתה

Like
bottom of page