מהו לייפסטייל ביזנס?
עודכן: 16 ביולי 2022
לא כל צורות העבודה והחיים נופלות לקטיגוריה של להיות פרילנסרים או שכירים.
עודכן לאחרונה: 16 ביולי, 2022
האנשים שבונים לייפסטייל ביזנס לא הקימו סטארטאפ. לא כותבים עליהם יותר מדי בעיתונות הכלכלית, הם לא בהכרח מה שמכרו לנו במשך שנים בתור מודל ״ההצלחה״ אבל הם האנשים הכי מעוררי השראה שאתם מכירים. הם מרוויחים יותר ממתכנתים בגוגל, הם חופשיים יותר מיזמי הייטק שגייסו מיליונים ומכרו את נשמתם לקרן הון סיכון, והם חיים טוב יותר ועם הרבה פחות סטרס משכירים בכירים בתאגידי ענק. המאמר הזה הוא צלילה לתוך מערכת ההפעלה שנקראת לייפסטייל ביזנס והוא הצעה משופרת למודל חיים עסקי וגם כתב אישום נגד מה שניסו למתג לי במשך שנים בתור הצלחה והיה מאד רחוק מזה.
אני לא מנטור. אני לא יועץ עסקי. וגם לא מתיימר לדעת להוביל אתכם מא׳ ועד ת׳ בלבנות לייפסטייל ביזנס. אבל יש בי דחף עצום לשתף אנשים במודל החיים שסיגלתי לעצמי בשנים האחרונות, ואני משוכנע שהוא המודל לפיו חיים האנשים המאושרים ביותר במאה ה-21. הם האנשים שלקחו את כל מה שיש לתקופה שלנו בזמן להציע ובנו לעצמם עסק שהם אוהבים, עם מינימום עובדים ומקסימום הכנסות, ומיישמים הלכה למעשה את מערכת ההפעלה של סטארטאפים על החיים שלהם.
המשמעות של בעלות על לייפסטייל ביזנס, היא לבנות עסק שמבוסס על תחום עניין וסגנון החיים המועדף עליכם, בשילוב מאפיינים הקשורים ביכולת לצמוח כלכלית ללא גידול משמעותי בכמות העובדים. בעלים של לייפסטייל ביזנס מרוויחים לפחות פי 10 מהשכר הממוצע במשק שבו הם חיים, היום שלהם נראה בדיוק כמו שהם אוהבים ויש להם מגוון מוצרים ושירותים שניתנים מבלי הצורך בתשומת הלב הישירה שלהם.
צורת העבודה הזו שונה לחלוטין מלהיות פרילנסרים או שכירים, מושגים שהרגילו אותנו לחשוב בהם. אני רוצה לטעון שיש צורת קיום עסקי שלישית שלא נופלת לקטיגוריות האלו ואולי היא תיתן סופסוף הגדרה מסודרת למשהו שאתם ואתן הקוראים, מרגישים כבר תקופה.
יש כמה שאלות שתהיה לך תשובה עליהן בסוף סדרת המאמרים הזו.
מהי מערכת ההפעלה של לייפסטייל ביזנס? בדיוק כפי שלמחשב שלכם או לטלפון הנייד יש מערכת הפעלה, אני רוצה לטעון שגם ללייפסטייל ביזנס יש אחת כזו. מערכת ההפעלה של מחשב מנהלת את משאבי החומרה והתוכנה שלו, ומערכת ההפעלה של לייפסטייל ביזנס מספקת את התשתית להרצה של כל הפעילות העסקית שתהיה בלייפסטייל ביזנס. כמו במחשב, תצטרך לעבור מפעם לפעם עדכונים כדי שהמשאבים של העסק שלכם יפעלו בהרמוניה.
מהו המודל העסקי שצריך ליישם כדי לבנות לייפסטייל ביזנס?
מי מתאים לבנות לייפסטייל ביזנס ומה זה דורש?
אני ממליץ לקרוא את הספר הזה כשהטלפון על מצב טיסה. כשאף אחד לא יכול להפריע לכם ולקשב היקר שלכם. כשאתם רק עם עצמכם. כשאתם יכולים ופנויים למרקר את הדברים החשובים. אני מבטיח שלא תהיה כאן מילה מיותרת, שלא אבזבז לכם את הזמן, שאשתף בכל הידע שיש אצלי בראש ויש בי תקווה קטנה שהמילים האלו ישפיעו על היווצרותם של עסקים חדשים שמסבים אושר לבעלים שלהם וכל בעלי העניין שיתרמו מהעסקים האלו - עסקי הלייפסטייל ביזנס.
א.נשים שיש להם לייפסטייל ביזנס עובדים לרוב לפי העקרונות האלו:
הם מרוויחים לפחות פי 10 מהשכר הממוצע במשק שלהם: הם אנשים שחיים ברווחה כלכלית גבוהה, הם יכולים לקנות כל מוצר שהם רואים בחנות ורוצים אותו. אבל הם גם לא עשירים מופלגים. בעוד אף מספר שנשים כאן לא יעמוד במבחן הזמן, כנראה שמדובר בהכנסות יחסיות שגבוהות לפחות פי 10 מהשכר הממוצע במשק שבו הלייפסטייל ביזנס פועל. האנשים האלו הם בדרך כלל לא מיליארדרים, אבל הם מאד מבוססים, והם גם קשובים למה הם צריכים באמת ומה הם לא צריכים בכלל. מערכת היחסים שלהם עם כסף היא מערכת יחסים שרואה בכסף אמצעי להתפתחות במישורי החיים השונים ומדד לעשייה שלהם. הם שמחים להרוויח יותר כי זה משקף אמון הולך וגובר בעשייה שלהם.
הם בנו חברה שההכנסות שלה יכולות לגדול בצורה סקיילבילית: עולם ההייטק ברא את המושג ״סקלבילי״ כלומר יכול לגדול כמעט ללא הגבלה. אם מחר ספוטיפיי תרצה להוסיף עוד 20 מיליון מנויים, היא לא תצטרך להגדיל את מצבת העובדים שלה בצורה משמעותית, כי היא בנתה מוצר שכל אחת יכולה להצטרף אליו. בדיוק באותו האופן אנשים שבונים לייפסטייל ביזנס בונים מוצרים שלא מבוססים רק על הזמן שלהם, אלא בנו מערך מוצרים רחב שמאפשר להם למכור ולתת ערך לקהלים הולכים וגדלים ללא צורך בהעסקת צוות עובדים גדול. לרוב בלייפסטייל ביזנס אין יותר ממספר קטן של עובדים בעסק, ועיקר תשומת הלב מכוון ליצירת מוצרים שיכולים להימכר ב-Scale. עורך דין למשל, הוא לא סקיילבילי, כי הוא חייב לתת את השירות ללקוח, אבל סופרת שמוכרת עותקים דיגיטליים של הספר שלה, ובנתה תוכנית מנויים חודשית לשיטת אימונים שפיתחה, היא כן סקיילבילית.
הם לא מכוונים לעשות אקזיט: הם ממש לא רוצים למכור את העסק שלהם, העסק שלהם הוא מה שגורם להם לקום בבוקר, גם אם מישהו היה מציע להם סכום אדיר וקונה מהם אותו, סביר להניח שאחרי חופשה מפנקת ביעד אקזוטי הם היו חוזרים ועושים את אותו הדבר שמסב להם משמעות אדירה לחיים. אנשים שיש להם לייפסטייל ביזנס יגידו משפטים כמו "ברור לי שאני אעבוד כל חיי" או "אין לי שום ספק שגם בגיל 85 אני לא מאחלת לעצמי להיות בפנסיה אלא להמשיך להיות בעשייה". העסק שלהם בוער וחי סביב סוגייה שמעניינת אותם, שיש להם תשוקה וסקרנות אליה.
החירות שלהם היא מוחלטת: הבעלים של לייפסטייל ביזנס קם בבוקר ועושה בדיוק את מה שהוא רוצה. הוא משתמש במשאבים שלו ובכסף שיש לו כדי לייצר את אורח החיים האידיאלי מבחינתו, עם מעט אנשים או אירועים בלו"ז שמפריעים את העשייה שלו. יש לו את החירות לטייל רחוק, לעבוד מכל מקום, ההכנסות שלו אינן תלויות באופן בלעדי בזמן שהוא משקיע באופן ישיר ולמרות החירות הם אינם מנצלים את הזמן הפנוי לבטלה, כי אם למיצוי הסקרנות, למחקר, להתנסויות חדשות וליצירת תוכן סביב תחום העיסוק שלהם. הם האנשים שאתם מכירים שחיים בדיוק באופן שהם רוצים, מתעוררים בבית שהם רוצים, חיים לצד בן הזוג שמדויק להם ויכולים לקבל החלטות ספונטניות ביותר לגבי החיים שלהם.
כל פעולה של מכירה בעסק בהכרח מקדמת מכירות נוספות ואת העסק כולו: הבדל ענק בין לייפסטייל לבין להיות פרילנסרים: כאשר פרילנסר לוקח עבודות בקבלנות, ומסייע לאחרים להשלים את המשימות שלהם. בעל לייפסטייל ביזנס, בעת שהוא לוקח עבודה כלשהי, מקדם גם את עצמו והעסק שלו. לדוגמא, אם חברה גדולה תיעזר בשירותיו של בעליו של לייפסטייל ביזנס, ותזמין ממנו הרצאה, הוא ישתמש בהרצאה על מנת לקדם את המובילות שלו בתור מרצה ויוביל מההרצאה הזו אנשים לנכסים הדיגיטליים שלו ולרכישת שירותים נוספים. כלומר בעוד הפרילנסר יראה בעבודה שנכנסת כיניקת אנרגיה פוטנציאלית, בעל הלייפסטייל ביזנס יקח פרוייקטים ולקוחות שרק בונים את הלייפסטייל ביזנס שלו יותר.
ייצור מסיבי של תוכן: פרילנסרית יכולה לחיות מעולה מעבודות מפה לאוזן אשר מגיעות אליה מתוקף מקצוענותה. אך בעלי לייפסטייל ביזנס לא מסתמכים רק על המלצות, אלא פועלים באופן אקטיבי כדי לייצר תוכן, מקליטים פודקאסטים, ערוץ טיקטוק, מתארחים בערוצי טלוויזיה רלוונטיים, ערוצי יוטיוב, מפיקים תוכניות רדיו או בונים קהילה משמעותית סביב העסק שלהם. דוגמא ישראלית מוכרת לכך היא בין מאמנת ההורים השכונתית הנהדרת שיש אצלכם בשכונה, לבין מיכל דליות שכתבה על הנושא ספרים, פיתחה שיטה משלה, והפיקה סדרת טלוויזיה בנושא, ויודעת להפנות את הביקוש העצום לשירותיה לקבלניות משנה שיספקו את השירות בשמה וברמה שהיא רוצה. אחד המאפיינים הבולטים של לייפסטייל ביזנס אם כן הוא הגעה למספר גבוה של אנשים באמצעות תוכן.
תשוקה חסרת תקדים: בעליה של לייפסטייל ביזנס חיה את היום שלה מתוך תשוקה. גם אם לא היו לה שום מגבלות כלכליות והיא היתה יכולה לקנות הכל, היא הייתה קמה בבוקר ועושה את מה שהלייפסטייל ביזנס שלה עושה. בלייפסטייל ביזנס אי אפשר לזייף, אם נאבדת התשוקה נאבד גם העסק. זה עסק שמבוסס על סקרנות, מחקר, התחדשות מתמדת בכל מה שקורה בתחום ושיח שוטף עם הקהל. זו גם הסיבה שאנשים שיש להם לייפסטייל ביזנס מעוררים בנו כל כך הרבה השראה.
למה להיות פרילנסר זה לא ״לייפסטייל ביזנס״?
תמיד צבט לי בלב כאשר מישהו ניסה לכנות אותי ״פרילנסר״. לא כי זה משהו להתבייש בו, אלא כי יש הבדל עצום בין החיים של פרילנסר לחיים שלי. למרות שיש המון תחומים בהם זה יכול להיראות דומה (כמו עבודה בשעות גמישות ומכל מקום, היעדר עובדים וחירות יומיומית גדולה) יש מספר הבדלים מהותיים:
פרילנסר מקדם אדם אחר, בעל לייפסטייל ביזנס מקדם גם את עצמו: פרילנסר לוקח עבודות בקבלנות ועוזר לאנשים אחרים, בעלי לייפסטייל ביזנס נבונים (או נבונות) יודעים גם לעזור למי שמזמין מהם שירות, וגם לעזור לעצמם בכך. לדוגמא, כאשר מזמינים מבעל לייפסטייל ביזנס הרצאה, הוא מקדם בכך את המובילות שלו בתור מרצה ומביא לנכסיו הדיגיטליים עוקבים נוספים. אם חברה גדולה משתמשת במובילות החברתית שלו כדי לפרסם באתר או בקהילה שלו תוכן, הוא גם יקבל תשלום ראוי וגם ימשוך חברי קהילה חדשים. כלומר - כל כניסה של כסף מתורגמת לחיזוק הלייפסטייל ביזנס ולא ליניקת אנרגיה.
מוצרים סקלביליים לעומת מכירת שעות: בעלי לייפסטייל ביזנס מתמקדים בלכתוב ספרים, לייצר מוצרים דיגיטליים שאפשר לקנות בכל רגע נתון, לבנות שירותים שניתן להעניק ללקוחות רבים ככל האפשר – בעוד פרילנסרים מנסים למכור את השעות שלהם בכמה שיותר כסף. הבדל עצום שמשפיע על מידת החירות וכמות הכסף שאפשר להרוויח. בעלי לייפסטייל ביזנס מסוגלים לעשות ״Scale״, מושג שעוד נעסוק בו בהרחבה במהלך סדרת המאמרים שאומר שניתן לגדול משמעותית בהכנסות מבלי להגדיל את כמות העובדים או השעות המושקעות משמעותית.
הכנסות גבוהות יותר - קאצ׳ינג קאצ׳ינג: כמובן שיש מקרי קיצון, כמו בשלבים הראשונים של לייפסטייל ביזנס, אך בדרך כלל בעלי לייפסטייל ביזנס ירוויחו הרבה יותר מאשר פרילנסרים. למה? כי הם יכולים למכור המון מוצרים ולייצר מוצרים שנובעים ממובילות דעת הקהל שלהם בתחום מסויים. לבעלי לייפסטייל ביזנס יש סל מוצרים רחב יותר מאשר לפרילנסר בדרך כלל ואפיקי ההכנסה שלהם מגוונים יותר ובנויים לקליטת לקוחות רבים.
רצון לגדול כלכלית: בעלי לייפסטייל ביזנס שואפים להרחיב את העסק שלהם, את מוצריו ואת היכולת שלהם להשפיע ולהגיע לאנשים. הם לחלוטין יזמים. פרילנסרים יכולים להיות מרוצים לאורך זמן מהכנסות קבועות, או כאלו שגדלות בצורה איטית, בעוד בעלי עסק לייפסטייל בהכרח יחפשו ליזום עוד ולעשות עוד בתחום שלהם. זו אולי מאסה קפיטליסטית קלה, אבל אני חושב שהיא נובעת מתוך התשוקה להגיע לקהלים כמה שיותר גדולים.
לייפסטייל ביזנס הוא סוג של סטארטאפ?
למרות שזרקתי מילים כמו יזמות, תשוקה וכסף, לייפסטייל ביזנס הוא ממש לא סטארטאפ. ההבדלים העיקריים:
סטארטאפ רוצה במקרים רבים להימכר, לייפסטייל ביזנס רוצה להתפתח: חלק ניכר מהסטארטאפים מחפשים לעשות אקזיט, אבל בעלי לייפסטייל ביזנס חיים כבר היום כאילו הם עשו אקזיט. הם קמים בבוקר ועושים בול מה שהם רוצים. אין להם שום רצון למכור. אם הם ימכרו, מה הם יעשו מחר? איך הם ימלאו את היום שלהם במשמעות? למעשה, הרבה אנשים שכבר עשו אקזיט, מוצאים את עצמם מקימים לייפסטייל ביזנס.
מאחורי סטארטאפ יש בדרך כלל קרן הון סיכון: אבל מאחורי לייפסטייל ביזנס יש ברוב המכריע של המקרים מקורות עצמיים בלבד וקרן ״הון סיכון״ עצמית. לכן, בעלי סטארטאפ מחוייבים מאד למשקיעים, לחברה, למועצת מנהלים ודירקטוריון שיכולים להעלות את מפלס הלחץ בחייהם. בעלי לייפסטייל ביזנס מחוייבים בעיקר לעצמם ולקרוביהם.
שימוש בטכנולוגיה לעומת המצאת טכנולוגיה: סטארטאפ בדרך כלל מביא לעולם טכנולוגיה חדשה. לעומת זאת, בעליו של לייפסטייל ביזנס בעיקר משתמש בטכנולוגיה (כמו יוטיוב, אוטומציה, שליחת מיילים, בניית אתרים שמפיצים את התוכן שלו ומכירת כרטיסים לסדנאות) כדי לייצר יותר טובין.
מאפיין דומה בין סטארטאפ לבין לייפסטייל ביזנס ששווה להדגיש אותו הוא שגם סטארטאפ וגם לייפסטייל ביזנס מחפשים לעשות ״סקייל״ ולמכור מוצרים לכמה שיותר אנשים.
הגיע הזמן לכמה דוגמאות לעסקי לייפסטייל
בלוגרים/יוטיוברים מקצועיים: אנשים שהם המאסטרים של התחום שלהם. הם מקבצים סביבם קהל עוקבים שצורכים את התכנים שלהם באופן שוטף. אנשים סומכים עליהם והם סוג של חותם איכות וגושפנקא. זה יכול לבוא לידי ביטוי באתר מצליח, חשבון יוטיוב פופולארי, אינסטגרם, תכנית טלוויזיה או שילוב של כמה מאלו ביחד. מקורות ההכנסה שלהם מגוונים מאד – הרצאות, ספרים ושיתופי פעולה עם מותגים. לצד זאת, הכנסות מפרסום. אלון גרעיני למשל, על כמעט 100k עוקביו, מנהל לייפסטייל ביזנס בתחום ביקורת מוצרי הטכנולוגיה - יש לו שלל הכנסות ממנויים לתוכן, פרסום מותגים בערוץ שלו, הרצאות.
יועצים ונותני שירותים: זה יכול להיות בהמון תחומים – מכושר גופני, דרך ייעוץ משפטי או ייעוץ בנושא טיולים לחו״ל. למה הם עסקי לייפסטייל ולא פרילנסרים? אנסה לתת דוגמא שתחדד את ההבדל. מאמן כושר אישי שיש לו 10 מתאמנים הוא פרילנסר, אבל מאמן כושר שפיתח שיטה, כתב על זה בלוג, פתח עמוד אינסטגרם מצליח והפך למנטור כושר בחברות הייטק ששכרו אותו לכך – הוא כבר עסק לייפסטייל. דוגמא מצויינת לכך היא ניצן פוקס, הבעלים של הפודקאסט המצליח ״המשחק הגדול״ בנושאי אסטרטגיה לאומית.
סופרים, משוררים, מומחי תוכן ועיתונאים: האנשים האלו מצליחים לעשות ״סקייל״ (הגעה להמון אנשים) באמצעות התוכן שלהם. הם משפיעים, דעתם חשובה ובמרבית היום הם עוסקים בנושא שקרוב לליבם. החיים שלהם בדרך כלל רגועים יחסית והם מהווים השראה גם לאנשים אחרים. הם ישתמשו בפלטפורמות דיגיטליות רבות כדי להפיץ את הידע שלהם. עמית סגל בעיניי, שפתח לאחרונה קו הרצאות מקוונות מעבר לתפקידו בערוץ 12, הוא אחלה דוגמה לזה.
מנהלי קהילות: הקהילה – היא החיים שלהם